מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

אם סוכה הוי מצ"ע חיובית או שלילית ובדברי המנ"ח בזה

סוכה ט ע"א

ההוא מיבעי ליה למעוטי גזולה וכו', ויעוי' בתוס' שהק' הא תיפ"ל דפסולה משום דהו"ל "מצוה הבאה בעבירה" וכו', וי"ל דטעמא דמצוה הב"ע לאו דאורייתא אלא מדרבנן וכו' יעו"ש.
 

(א)

ויעוי' ב"מנחת חינוך" [מצוה שכה' אות יו"ד] שכ' ליישב קו' תוס', די"ל דמצות סוכה הוי בעיקר מצוה שלילית "שלא יאכל" חוץ לסוכה אך אם לא אוכל אין עליו שום חיוב לישב שם ורק אם אוכל צריך לישב בסוכה, ודלא כתפילין ולולב ואתרוג ואכילת מצה וכיו"ב שחייבים לקיימם בכל גווני, שהעיקר שלא יהיה שלילי לאכול מחוץ לסוכה, ועפי"ז ניחא מ"ט צריך "פסוק" מיוחד שסוכה גזולה פסולה ולא נפקא ליה דפסולה מדהוי "מצוה הבאה בעבירה", די"ל דדוקא במצוה שחייבים לקיימו בכל מצב והיינו במצוה "חיובית" וכגון תפילין ולולב וכיו"ב הוא דאיכא לפסול דמהב"ע, ולא כך במצוה "שלילית" שהעיקר "שלא לעבור" ע"ז די"ל דבזה ליכא לפסול דמהב"ע, ולכן צריך פסוק מיוחד לומר שסוכה גזולה פסולה, עכ"ד הג"ר יוסף באבד ז"ל במנ"ח.

ויעוי' ב"אתוון דאורייתא" להגרי"ע ז"ל [בכלל יא'] שהאריך לפלפל בדברי המנ"ח הנ"ל, ואח"כ כתב דלפי"ד ע"כ דנשים לא מקיימות מצ"ע דסוכה כלל, דהא אשה אין לה איסור כלל לאכול ולישון מחוץ לסוכה וא"כ בכה"ג ליכא בישיבתה שם מצוה כלל, דרק היכא דאסור לאכול מחוץ לסוכה דמאידך אם אוכל שם מקיים מצוה ולא כן בנשים דליכא איסורא דע"כ דאף מצוה ליכא ולא יוכלו "לברך" על הישיבה, וסותר לר"ת בתוס' בחולין (קי:) דס"ל להדיא דנשים "מברכות" ע"ז, עכ"ד הגרי"ע בא"ד יעו"ש.
 

(ב)

ויש להוסיף, דכ"כ תוס' בר"ה (לג.) ובגיטין (מ.) בד"ה כשרבו וכו' דמברכות ע"ז. ועוד יש להעיר על המנ"ח, בדכ' במשנה לעיל (כו:) דמעשה והביאו לו לריב"ז לטעום את התבשיל ולר"ג ב' כותבות ודלי של מים ואמרו "העלום לסוכה" וכו', ויעו"ש בפיה"מ לרמב"ם שכ' וז"ל, וזה המעשה הביאו ללמדך כי המדקדק על עצמו ואינו אוכל ושותה דבר חוץ לסוכה ה"ז משובח, אע"פ שאין בו חיוב, עכ"ל ע"ש. וכ"כ הרמב"ם בפ"ו דסוכה ה"ו דמותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה, והמחמיר ע"ע ולא ישתה חוץ לסוכה ה"ז משובח, ע"כ יעו"ש. [ויל"ע מ"ט כ' דוקא ולאכול "פירות" ולא כ' ולאכול "תבשיל", וכבעובדא הנ"ל דריב"ז. ויעוי' בשו"ע (סי' תרלט' ס"ב), ובמשנ"ב שם (סקי"ג) בזה].

וא"כ לפי"ד המנ"ח הנ"ל צ"ע מ"ט ה"ז משובח בכה"ג, הא מדליכא חיוב ואיסור כלל לאכול אכילת עראי ולשתות חוץ לסוכה א"כ ע"כ דאף ליכא מצוה לאוכלו שם, ודומיא דנשים כש"כ הגרי"ע, וא"כ מ"ט הוי "משובח" אם אוכלו בסוכה הא לפי"ד אינו מקיים בזה "מצוה" כלל, ויל"ע.

ועש"ע באת"ד שכ' אח"כ דודאי אין הדבר כן דהוי "מצוה שלילית" כש"כ המנ"ח, כ"א הוי מצות חיובית לדור ז' ימים בסוכה, וכמו דאחז"ל "תשבו כעין תדורו" וכו', ע"ש. וכן יעוי' בספרו "גליוני הש"ס" הכא בפ"ב (כז.) בד"ה ורבנן כדירה וכו' דמספק"ל בזה אי הוי "מצוה חיובית" או רק "מצוה קיומית", וכ' דהוי מחלוקת ראשונים דה"בעל המאור" בס"מ פסחים ס"ל דהוי מצוה חיובית, אולם התשב"ץ ח"א (סימן ק') ס"ל דהוי מצוה קיומית ע"ש. וכן יעו"ש בפ"ק (י.) מש"כ הגרי"ע ז"ל בזה. ויל"ע מ"ט לא הזכיר באת"ד לדברי התשב"ץ דלכאו' ס"ל כהמנ"ח בזה.
 

(ג)

והנה יעוי' בחידושי המהרי"ל דיסקין ז"ל עה"ת בס"פ אמור עה"פ בסוכות תשבו וגו' שכ' דהנה איתא ברפ"ב דסוכה (כ:) במשנה דהישן תחת המיטה בסוכה "לא יצא ידי חובתו" וכו', ויל"ע מ"ט נקט התנא בהאי לישנא ד"לא יצא ידי חובתו" דמה שייך זה גבי "שינה" דאטו צריך "לחזור ולישון", והול"ל רק ד"אסור לישון תחת המיטה". ואין לומר דקמ"ל בזה דאם יצא משם צריך לברך וכו'. וי"ל דקמ"ל דהחיוב מוטל גם על האחרים שרואים אותו שישן תחת המיטה שיטלו המיטה מעליו או לעורר אותו לצאת משם. ואפי' אם הניח א"ע לישון שם ביום בערב סוכות "בהיתר", אפ"ה חייבים לעורר אותו. ואע"פ שאם ירדו גשמים והיה מוכרח ליכנס לביתו אי"צ לחזור בלילה לסוכה אחרי שפסקו הגשמים כבשו"ע (סי' תרלט' ס"ו), מ"מ הכא שאני מדהכניס א"ע בזה. אולם יש להסתפק, למ"ד דמצות צריכות כוונה [בר"ה (כח:), ועוד] אם מספיק שיטלו ממנו המיטה שעליו, כיון שאינו יכול כעת "לכוון" כיון דישן וכו', עכ"ד הגאב"ד דבריסק וירושת"ו יעו"ש.

אולם יל"ע בהאי ספיקא דשמא מספיק "שיטלו מעליו המיטה" ואי"צ להקיצו, הא אכתי אינו "מכוון" כלל לקיים מצ"ע דסוכה בהאי "שינה" וא"כ מדס"ל למהריל"ד שצריך "לדאוג שיקיים המצוה", א"כ ע"כ דאף צריך להקיצו כדי שיכוון למצוה, וכדקי"ל בה' ק"ש (סימן ס' ס"ד) כמ"ד דמצות צריכות כוונה במצ"ע מה"ת יעו"ש, ובביה"ל, וא"כ לכאו' ע"כ דצריך להקיצו. וביותר במצ"ע דסוכה דכ' הטור בר"ה סוכה (סי' תרכה') דבסוכות תשבו וגו' למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו', תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכו' כדי שנזכור נפלאותיו ונוראותיו וכו', ויעו"ש בב"ח שכ' ע"ז וז"ל, איכא למידק בדברי רבינו, שאין זה מדרכו בחיבורו זה לבאר הכוונה לשום מקרא שבתורה, כי לא בא רק "לפסוק הוראה" וכו', וי"ל שסובר דכיון דכתיב "למען ידעו" וגו' לא קיים המצוה כתיקונה אם לא ידע כוונת מצות הסוכה כפי פשטה, ולכן ביאר הטור לפי הפשט דעיקר הכוונה בישיבת הסוכה שיזכור יצי"מ, וה"ה בציצית ובתפילין וכו', עכ"ד רבינו הב"ח יעו"ש. [והובא בביה"ל בסי' ס' בד"ה וי"א שצריכות כוונה וכו' ע"ש, אך צ"ע מ"ט כ' רק לציצית וסוכה והשמיט דה"ה "בתפילין" ע"ש]. וא"כ לפי"ד ע"כ דכוונה מעכבת, וא"כ מאי קמספק"ל למהרי"ל ז"ל אם צריך להקיצו.
 

(ד)

אולם יל"פ יסוד ספיקו בזה, אי הוי "מצוה חיובית" וכפשטיה דקרא וכדס"ל לגרי"ע ועוד, או הוי רק "מצוה שלילית" כדס"ל למנ"ח, דאי הוי "מצוה חיובית" לאכול ולישון בסוכה דוקא, א"כ ע"כ דצריך לכוון בכל פעם שאוכל וישן בו דאל"כ נמצא שלא קיים המצוה והיינו שאכל וישן "חוץ לסוכה", ולכן לא מספיק ליטול ממנו את המיטה שעליו כ"א אף צריך להעיר אותו כדי "שיכוון" מכאן ואילך לקיים מ"ע דסוכה, אולם אי הוי "מצוה שלילית" שלא לאכול ולישון מחוץ לסוכה ולא הוי ב"קום ועשה" דוקא, א"כ ע"כ דאי"צ "כוונה" לשם סוכה, דרק במ"ע דקום ועשה וכגון באכילת מצה צריך לכוון באכילתו לשם מצות אכילת מצה, אולם בסוכה אי הוי מצוה שלילית נר' דאכן אי"צ לכוון לשם מצות סוכה כלל כ"א העיקר שעכ"פ לא אוכל וישן מחוץ לסוכה, ולכן לפי"ז מספיק ליטול מעליו המיטה ונמצא "שאינו ישן מחוץ לסוכה" ואע"פ שאינו מכוון בזה לשם מצוה. וזהו יסוד ספיקו דהמהריל"ד ז"ל, והבן בס"ד.