הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"כמאן אזלא הא דתניא"
יומא סז ע"א
משנה. מיקירי ירושלים היו מלוין אותו עד סוכה הראשונה. עשר סוכות מירושלים ועד צוק
תשעים ריס, שבעה ומחצה לכל מיל. על כל סוכה וסוכה אומרין לו: הרי מזון והרי מים. ומלוין אותו מסוכה לסוכה, חוץ מאחרון שבהן שאינו מגיע עמו לצוק, אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו.
...
גמרא. תנו רבנן: עשר סוכות ושנים עשר מילין היו, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: תשע סוכות ועשרה מילין. רבי יוסי אומר: חמש סוכות ועשרה מילין היו, וכולן על ידי עירוב.
אמר רבי יוסי: סח לי אלעזר בני: אם על ידי עירוב - יכולני לעשות אפילו שתי סוכות ועשרה מילין.
כמאן אזלא הא דתניא חוץ מאחרון שבהן שלא הגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו? -
כמאן - כרבי מאיר.
1.
הגמרא מביאה ברייתא עם 3 דעות לגבי המרחק שאליו שלחו את השעיר לעזאזל, וכמה סוכות היו בדרך. דעת רבי מאיר בברייתא זהה - בפשטות - לדעת משנתנו, ומתאים לכלל ש"סתם משנה - רבי מאיר"
1.1
בברייתא מובאות דעות רבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי. באופן עקרוני הכלל הוא, שהלכה כרבי יוסי נגד רבי מאיר ונגד רבי יהודה, ולפי הרבה פוסקים הלכה כרבי יוסי גם נגד רבים, ובוודאי שנגד רבי מאיר ורבי יהודה יחד. אבל מכיוון שרבי יהודה הנשיא סתם את המשנה כרבי מאיר נראה שכך הלכה, מפני שהכלל הוא, שהלכה כסתם משנה [גם כשהיא חולקת על תנאים בברייתא].
2.
רבי יוסי מעיר על דין שאמר לו בנו - רבי אלעזר. דנים הפרשנים אודות הביטוי "סח לי" - האם מדובר בהערת אגב או בטענה של ממש.
3.
הגמרא שואלת:
כמאן אזלא הא דתניא חוץ מאחרון שבהן שלא הגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו? -
נראה בפשטות, שהגמרא מצטטת ברייתא. ורוצה לבדוק כאיזו דעה בברייתא הראשונה שנויה הברייתא השניה.
3.1
והגמרא עונה:
כמאן - כרבי מאיר.
כלומר, הברייתא השניה שנויה כדעת רבי מאיר בברייתא הראשונה. וכמובן שיש לומר, שהיא שנויה גם כדעת משנתנו שגם היא כנראה כדעת רבי מאיר בברייתא הראשונה.
3.2
וכפי שמסביר זאת רש"י מסכת יומא דף סז עמוד א:
כמאן כרבי מאיר - דאילו לרבי יהודה ורבי יוסי אף האחרון מגיע לצוק.
4.
תוספות מסכת יומא דף סז עמוד א:
כמאן אזלא הא דתניא חוץ מאחרון שבהן כו' - תימה לי אמאי לא קאמר כמאן אזלא הא דתנן חוץ מאחרון שבהם דהא במתניתין נמי קתני לה
הוא מקשה מדוע הגמרא לא מבררת על המשנה עצמה לאיזה תנא בברייתא היא מתאימה.
4.1
וליכא למימר דגרסינן דתנן כמו יש ספרים שהוגה בהן דתנן ואמתני' קאי
תוס' מעלה אפשרות שהגמרא באמת מתכוונת לשאול על משנתנו ולא על הברייתא השניה, וממילא יש לגרוס בגמרא "דתנן" ולא "דתניא" [ובדרך אגב נמצאנו למדים שהראשונים קובעים גירסא בגמרא על סמך "סברא" ולא על סמך ציטוט מקור כלשהו!]
5.
תוס' דוחה את האפשרות הנ"ל:
דאם כן אמאי מיבעי ליה אסיפא מרישא הוה מצי לאוכוחי דמתני' אתיא כרבי מאיר דקתני מירושלים עד צוק צ' ריס ז' ומחצה לכל מיל דהיינו כרבי מאיר דאמר י"ב מיל
תוס' דוחה ואומר, שאין כוונת הגמרא לציטוט ממשנתנו שהרי אם כך, היא יכלה לצטט כבר את הרישא במשנה "מירושלים ועד צוק צ' ריס..." שמוכח מכאן כרבי מאיר בברייתא הראשונה.
5.1
לכן מסקנת תוס' שבאמת מדובר ב"דתניא" - בברייתא:
ונראה לי דגרס דתניא וסיפא דהא ברייתא דאתינן עלה היא ובתר פלוגתא דרבי מאיר ור' יהודה ורבי יוסי קתני לה
תוס' טוען שמדובר שהברייתא השניה איננה ברייתא נפרדת ועצמאית, אלא היא מהווה את חלקה השני של הברייתא הראשונה, ולכן יש צורך לקשור אותה אל הברייתא הראשונה.
6.
ועל כן מתמה גמרא אף על גב דרבי מאיר הוזכר ברישא ובתר הכי ר' יהודה ובתר הכי רבי יוסי
לכאורה הוה משמע דמסקנא דמילתא דר' יוסי היא
להכי איצטריך לאשמועינן דאתאן לת"ק דהיינו רבי מאיר
מסביר תוס' שבסוף הברייתא - שכוללת את דעות שלושת החכמים - יש לצרף את המשפט: "חוץ מאחרון שבהן שלא הגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו", ועל משפט זה שואלת הגמרא "כמאן"? כלומר, האם הביטוי הנ"ל הוא המשך רציף של דברי רבי יוסי. ועל כך עונה הגמרא שמשפט זה הוא המשך דברי רבי מאיר ברישא של הברייתא, כלומר, המשפט האחרון בברייתא חוזר אל הדעה הראשונה של ה"תנא קמא".
6.1
ותוס' מציין דוגמאות נוספות מעין זה בש"ס:
וכי האי גוונא איכא בפ"ק דסנהדרין דף ו:) דן את הדין אתאן לת"ק
ובפרק לא יחפור (ב"ב דף כה:) נמי איכא כי האי גוונא.
6.2
ב"מנחת יהודה" אומר שדברי תוס' נכללו ברש"י "במלות מועטות"
6.3
וראה עוד בדברי הפרשנים שמובאים ב"מתיבתא", ושם, ב"ילקוט ביאורים".
7.
לפי כל הנ"ל יוצא שהביטוי "כמאן אזלא..." לא מדבר על דברי משנה אלא על ברייתא [ובפשטות יש 3 פעמים בש"ס שכן מוסב על משנה]. כמו כן ראינו שמשמעות הביטוי הנ"ל בסוגייתנו היא, בירור על משפט בברייתא, לאיזה תנא שמוזכר לפניו הוא מתייחס!
7.1
וכמובא בגופי הלכות פרק א - כללי אות א' כלל מ:
אתאן לת"ק או לרבי יוסי או לתנא אחר. כשאומר בגמ' כתבו התוס' דמשום שהוא זכר תנא אחד ברישא ואח"כ תנא אחר שחולק עליו ואח"כ שונה דבר אחד סתם,
סלקא דעתך שאותו דבר סתם הנשנה בברייתא בסוף הם דברי התנא האחרון דסמיך ליה, להכי איצטריך בגמ' למימר אתאן לת"ק הך סיפא סתמית ולא לתנא דסמיך, תוס' ז"ל יומא דף סז ע"א) ד"ה כמאן אזלא.
"אתאן לתנא קמא" - 6 מופעים בש"ס
8.
בדרך כלל הביטוי "כמאן" משמעו שמדובר על הלכה מקובלת וכל השאלה היא לפי איזה תנא ההלכה מיושבת.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שלד:
"כמאן אזלא הא דאמר ר"פ כמאן כר' פלוני תנא,
היכא דקאמר תלמודא הכי משמע דהלכה כאותו תנא מדסבר האמורא כוותיה, כ"מ פרק ה' מהלכות ק"פ הלכה ח' וריש פרק א' מהלכות ביאת המקדש
וכן נראה מדברי הרי"ף פרק המגרש שכתב כמאן אזלא הא דאמר ר' חנינא וכו' כמאן כרשב"א וכן הלכתא עד כאן... "
ה"יד מלאכי" מדבר על שאלה בנוסח "כמאן אזלא" על דברי אמורא, ואז הביטוי "כמאן אזלא..." מלמד שההלכה היא כאותו אמורא שהגמרא מחפשת לו מקור תנאי.
