הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"איכא דמותיב הכי"

יומא סה ע"א

תנן, רבי יהודה אומר: תמות. בשלמא לרבי יוחנן, דאמר שני שבזוג ראשון ירעה, לרבי יהודה ימות - מתכפר בשני שבזוג שני. אלא לרב, דאמר שני שבזוג שני ירעה, לרבי יהודה ימות, לרבי יהודה במאי מיכפר? - מי סברת רבי יהודה אשני שבזוג שני קאי? רבי יהודה אשני שבזוג ראשון קאי.
ואיכא דקא מותיב הכי: ועוד אמר רבי יהודה: נשפך הדם - ימות המשתלח, מת המשתלח - ישפך הדם. בשלמא לרב - רישא פליגי בחטאת צבור, וסיפא פליגי בבעלי חיים. אלא לרבי יוחנן מאי ועוד? - קשיא.

1.

רש"י מסכת יומא דף סה עמוד א:

ואיכא דמותיב הכי - הך תיובתא קמייתא דאותיבנא לעיל ועוד אמר רבי יהודה וכו', דאותיבנא לעיל לרב, איכא דמותיב לה מעיקרא לרבי יוחנן, והכי מותיב לה.

רש"י מדגיש שלפי ה"לישנא קמא" היתה קושיה על רב והגמרא יישבה את הקושיה, וממילא יש קושיה על רבי יוחנן, ולפי הלישנא בתרא ["איכא דמותיב"], הגמרא מקשה באופן ישיר על רבי יוחנן ונשארת ב"קשיא".

2.
ראה ב"מתיבתא", הערה י שמעיר, שתוס' בעמוד הקודם הקשה על הגמרא שרבא דייק מהמשנה כרב ומדוע לא קבעו "קשיא" על רבי יוחנן כמו בקטע שלפנינו שיש "קשיא" על רבי יוחנן בלשון השני.

2.1
ותירץ תוס' שלפי הלשון הראשון המקשן בגמרא כשהקשה על רב לא דייק מהמשנה מהביטוי "ועוד אמר רבי יהודה" כדי להקשות על רבי יוחנן, וכל ההוכחה לרב היתה מכח "דיוק" אבל אין הכרח להקשות מזה על רבי יוחנן, ואילו לפי הלשון השני שהקשו מייד על רבי יוחנן כי המקשן עכשיו [שמקשה על רבי יוחנן] סובר שהדיוק הינו הכרחי ואין אפשרות אחרת להסבר.

3.
ויש להעיר: הרי בכל מחלוקת חכמים [בעיקר כשמדובר במחלוקת אמוראים] כשהגמרא מוכיחה לטובת צד אחד, ממילא יש קושיה על הצד שכנגד וכן להיפך, ובכל זאת כנראה שיש משמעות להעדפת ניסוח מסויים [כגון, "תניא כוותיה" לצד אחד, או "מתיב" - לצד האחר] מפני שקושיה מחייבת שתהיה מוכרחת יותר מאשר הוכחה לצד האחר [כפי שמשמע כאן בסוגייתנו].

4.
בקשר ללשון "ואיכא דמותיב..." משמע מרש"י שמדובר בשתי מסורות ובשתי שיטות שחלוקות ביניהן עד כמה הדיוק מהמשנה הוא הכרחי - כי רש"י מדגיש "דמותיב לה מעיקרא לרבי יוחנן"!

5.
ונראה לחדש: יתכן שהביטוי "ואיכא דמותיב לה" בא לומר שאחרי שחכמים מסויימים [שעליהם נאמר "איכא דמותיב"] הכירו את הדיון הקודם [של הלשון הראשון - שממנו הביאו הוכחה לרב] הם החליטו שהדיוק כל כך הכרחי עד כדי כך שהוא מהווה "קשיא" לרבי יוחנן.

[ולא מתאים לביטוי "איכא דמותיב מסיפא" - ראה יד מלאכי, כלל כ]