הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב ורבי יוחנן; מצוה בראשון
יומא סד ע"א-ע"ב
אם של שם מת זה שעלה עליו וכו'.
אמר רב: שני שבזוג ראשון - יקרב, שני שבזוג שני - ירעה.
רבי יוחנן אמר: שני שבזוג ראשון - ירעה, שני שבזוג שני יקרב. במאי קא מיפלגי?
...
ולרב, נהי נמי דבעלי חיים אינן נדחין, אי בעי האי נקריב אי בעי האי נקריב! -
אמר רבא: רב סבר לה כרבי יוסי, דאמר: מצוה בראשון. - הי רבי יוסי? אי נימא רבי יוסי דקופות, דתנן: שלש קופות של שלש שלש סאין, שבהן תורמין את הלשכה, וכתוב עליהן אלף, בית, גימל. ותניא, אמר רבי יוסי: למה כתוב עליהן אלף בית גימל - לידע איזה מהן נתרמה ראשון, להביא הימנה ראשון שמצוה בראשון, - דילמא שאני התם, דבעידנא דאתחזי קמיתא לא אתחזי בתרייתא.
אלא רבי יוסי דפסח, (דתנן) +מסורת הש"ס: [דתניא]+ המפריש פסחו ואבד, והפריש אחר תחתיו, ואחר כך נמצא הראשון והרי שניהן עומדין - איזה מהן שירצה יקרב, דברי חכמים. רבי יוסי אומר: מצוה בראשון,
ואם היה השני מובחר ממנו - יביאנו, אמר רבא: דיקא מתניתין כוותיה דרב, וברייתא כוותיה דרבי יוחנן.
1.
רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה טו:
מת אחד מהן, אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני,
ואם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהן בתחילה ורואה אי זהו שמת, אם היה של שם אומר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו, ואם היה המת של עזאזל יאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו, והשני מן השנים שהגריל עליהן בסוף ירעה עד שיפול בו מום וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת הצבור מתה.
2.
לחם משנה הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה טו:
[טו] והשני מן השנים שהגריל וכו'. נראה דפסק כרב ואמרו ביומא דף ס"ד) דסבר כרבי יוסי דאמר גבי מי שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש פסח אחר והרי שניהם עומדים דמצוה בראשון
הוא מסביר שהרמב"ם פוסק בסוגייתנו כרב, שמקריב את הקרבן שנשאר מההגרלה הראשונה וממילא יוצא שפוסק כרבי יוסי שקבע כלל שמצוה בראשון, שהרי הגמרא קובעת שרב סובר כרבי יוסי.
3.
והוא מקשה:
ובפ"ד מהלכות קרבן פסח פסק רבינו דלא כר' יוסי והוא תימה דקשיא דידיה אדידיה.
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ד הלכה ו:
מי שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש פסח אחר והרי שניהן עומדין יקריב אי זה מהן שירצה לשם פסח והשני יקרב שלמים,
כלומר, בדין עצמו שבו נחלקו רבי יוסי וחכמים [והובא בסוגייתנו וגם לעיל בדף סב] פסק הרמב"ם כחכמים.
לכן מקשה ה"לחם משנה" סתירה בין שני פסקי הרמב"ם.
4.
ראה מה שכתבנו על כל הנ"ל בדף סב - לעיל.
5.
בסוף קטע הגמרא לעיל:
אמר רבא: דיקא מתניתין כוותיה דרב, וברייתא כוותיה דרבי יוחנן
5.1
משמע שרבא אומר שבמשנתנו יש הוכחה לדברי "רב" ויש ברייתא כדברי רבי יוחנן. גם זו סיבה להכריע כ"רב". כי יש בדרך כלל עדיפות למשנה על פני ברייתא.
5.2
וגם בגלל לשון הגמרא בעמוד ב: "הא אמרינן דייקא מתניתין כוותיה דרב" שמשמע גם שיש כאן הכרעת עורך הש"ס, ואמנם יש גירסא "האמר רבא דיקא נמי...".
חשוב לציין שביטוי כזה מוזכר פעם יחידה בש"ס - בסוגייתנו. הביטוי הנפוץ הוא "תניא כוותיה" ולא "ברייתא כוותיה" - מופע יחידאי בש"ס [2 בסוגייתנו].
5.3
ראה ב"מנחת יהודה" שצריך להיות "ותניא כוותיה דרבי יוחנן" וטוען שכך הגירסא בתוס'.
6.
ולכן נראה שרבא הוא זה שמכריע כ"רב", שהרי לכאורה צריך היה לפסוק כרבי יוחנן, לפי הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד רב. ויש מבעלי הכללים שמכריעים שתמיד הלכה כרבי יוסי נגד חכמים:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רלא:
... נמצא אם כן דבין לפי סברת המקשה בין לפי סברת התרצן אין חילוק בין הלכות סתם מתני' לרבים חולקים עליו בפירוש ואי לאו דאמר רבי חננאל אין הלכה כר"י הוה פסקינן כוותיה אף נגד סתם משנה מטעם דנימוקו עמו.
לכן מתאים לומר שהלכה כרב נגד רבי יוחנן כי הלכה כרבי יוסי נגד חכמים.
7.
וחוזרת קושייתו של ה"לחם משנה" מדוע הרמב"ם פסק דווקא כחכמים נגד רבי יוסי בקרבן פסח שנאבד ואחר כך נמצא.
8.
וראה את התרוצים השונים שמובאים בדברי ה"לחם משנה" ובדברינו לעיל בדף סב.
