מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
רבנן קלא אית להו
יומא יח ע"ב
רב כי מיקלע לדרשיש מכריז מאן הויא ליומא וכו', והתניא ראב"י אומר לא ישא אדם אשה וכו' וממלא כל העולם כולו ממזרות וכו', אמרי רבנן קלא אית להו. ופירש"י ושמם קרוי על בניהם.
וכ"כ רש"י בפ"ד דיבמות (לז:) דשאני רבנן דפקיע כו"ע בשמייהו, וקוראין לבתו על שמו ואם יבוא בנו במקום אחר ישמע שהיא בת אביו ויפרוש, עכ"ל. וכ"כ ר"ח הכא, והרמב"ם באיסו"ב (ספכ"א הכ"ט), והמאירי ביבמות פ"ד שם ע"ש.
אולם יעוי' במאירי הכא שכ' בזה"ל, לא ישא אדם אשה במדינה זו וכו' ונמצא אח נושא אחותו. ואם היה המקום קרוב עד שהכרתם מצויה, או הוא ת"ח שכוונתו לטובה כדי לעמוד בלא הרהור רשאי, והוא שאמרו רבנן קלא אית להו, עכ"ל יעו"ש. והיינו דלת"ח איכא "קול" דכל כוונתם בזה לש"ש כדי להינצל "מהרהור" ולכן התירו להם לישא אשה במדינה זו אע"פ שאח"כ הולך למקום אחר רחוק.
אולם צ"ע מה בכך שכוונתם "לשם שמים" הא אכתי איכא למיחש שיזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא אחותו וכו' ומה ענין מאי דכוונתו לש"ש להכא. וכן צ"ע מ"ט לא פירש ככל הני רבותינו הראשונים ה"ה רש"י ור"ח והרמב"ם דהבי' דיש להם קול וע"כ שישמע שהיא בת אביו וכו', וכש"כ המאירי גופא ביבמות שם כנ"ל, וצ"ע.
