מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
היה שם כתוב על בשרו מ"ט לא ירחץ
יומא ח ע"א
והתניא הרי שהיה שֵם כתוב על בשרו הרי זה לא ירחץ וכו', ופירש"י שלא ימחקנו ואזהרה למוחק את השם ואבדתם את שמם וסמיך ליה לא תעשון כן, עכ"ל. וה"נ פירש"י הכי לקמן בספ"ח (פח.) בד"ה לא ירחוץ ע"ש.
אולם יעוי' בת"י הכא שכ' דבפ' כל כתבי בשבת (קכ:) מסקינן דטעמא משום שאסור לעמוד בפני השם ערום, אבל משום לא תעשון לא אסרינן גרמא, ולא כדפירש"י, עכ"ד. וכן יעוי' בתיט' לקמן שם שכ' דרש"י "לא עיין" בשבת שם דמסקי' דה"ט משום "דאסור לעמוד בפני השם ערום" ע"ש. וכן יעוי' במאירי הכא שכ' דגדולי המחברים פי' דהא דלא ירחוץ לא מחשש "שמא ימחק" אלא מפני "שאסור לעמוד בפני השם ערום", והדברים נראים כן כמו שביארנו במס' שבת פרק כ"כ, עכ"ד ע"ש. וכן יעוי' הכא בריטב"א שג"כ הק' כנ"ל על רש"י, ולכן פי' דהעיקר כש"כ תוס' דה"ט כדי שלא יעמוד ערום וכו' ע"ש. וא"כ יל"ע ברש"י בדכ' דה"ט שמא ימחק הא מסקי' שם "דגרמא שרי" ולאו ה"ט דלא ירחץ.
אולם יעו"ש בריטב"א במגיה (במוסד הר' קוק) בהערות למטה (מס' 374) שתמה על דברי הריטב"א והת"י הנ"ל, דהא רש"י פי' דאסור משום "מחיקה" גבי איסור רחיצה וברחיצה מסתמא "ממשמש" בגופו וא"כ לא הוי רק "גרמא" בעלמא כ"א מחיקה "בידים" ממש, ומאידך לא שייך לומר בזה לטעם כדי שלא יעמוד בפני השם ערום, דמי לא עסקינן שכתוב לשם על "ידו" וכדי לרחוץ "ידו" אי"צ כלל לעמוד "ערום". ומש"כ בגמ' דה"ט מדאסור לעמוד לפני השם ערום, לא קאי על הרישא דאיירי "ברחיצה" אלא על הסיפא דאיירי "בטבילה" והתם אכן הוי רק "גרמא" בעלמא ולא "בידים" ובזה אכן עומד לפני השם ערום, וא"כ רש"י לק"מ. אולם אכתי צ"ע ברש"י בדפי' דה"ט דכורך ע"ע גמי כדי להגן עליו מפני חוזק המים "שלא ימחק השם", הא מסקנת הגמ' בשבת "דגרמא מותר" ומה שכורך ע"ע גמי "כדי שלא יעמוד לפני השם ערום" וא"כ יל"ע ברש"י, וכן יל"ע בעצם קו' הת"י והריטב"א, עכ"ד המגיה יעו"ש.
וכן יעו"ש בפט"ז דשבת ברבינו חננאל שכ' וז"ל, ופרקינן על קו' הראשונה רבנן דאסרי לטבול עד דכריך על השם גמי לח, לאו משום דס"ל גרם מחיקת השם אסור, דכל גרמא שרי, והכא משום דאסור לעמוד בפני השם ערום מצריכי גמי לח וכו', עכ"ל יעו"ש. ומבואר א"כ דדוקא גבי "טבילה" ליכא לאיסור דמחיקת השם מדהוי רק ע"י "גרמא", אך גבי "רחיצה" שפיר י"ל דאסור משום מחיקת השם מדהוי "בידים".
