הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

יומא סז ע"א

בהארה השבועית בפעם הקודמת עסקנו בפנימיות וחיצוניות. גם בהארה השבועית ניגע בנקודה אחת

תלמוד בבלי יומא סז, א
אמר רבי נחום בר פפא משום רבי אלעזר הקפר: בראשונה היו קושרין לשון של זהורית על פתח אולם מבפנים, וכיון שהגיע שעיר למדבר - היה מלבין, וידעו שנעשית מצותו, שנאמר +ישעיהו א+ אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו.

בנושא ליבון החטאים אנו מוצאים מספר דעות בירושלמי וכן מובא בין השאר.

תלמוד ירושלמי יומא ו, ה
א"ר יודא בר פזי: אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו בראשונ' אם יאדימו כתולע כצמר יהיו כשני. (במקבילה ירושלמי שבת ט, ג כתוב בשני – גרסה המסבירה יותר את הדברים לקמן)

מסביר המשך חכמה (הדברים מובאים בספר שי לחגים ומועדים של הרב שלמה יהלומי עמ' 264). כי השני הוא חוט לבן צבוע אדום, כך בבית ראשון עוונם היה רק בגלוי, אבל בפנימיות ליבם היו מלאים אהבת ישראל ואהבת התורה, כמו שאנחנו רואים אצל אחאב שהיו מצליחים במלחמותיהם בגלל שלא היה בהם מלשינות (גם זה מובא בירושלמי פאה א, א) ולכן היה מלבין כשדלג – מלבין לגמרי. לעומת זאת בבית שניהיו חטאיהם כתולע שדם אדום בתוכו, והיה בהם בפנימיותם שנאת חינם ומלשינות, לכן רק כצמר יהיו ולא היה מלבין כשלג.

נוסף על התרכזות הירושלמי בנושא פנימיות וחיצוניות, אנו רואים שהירושלמי יותר מתרכז בצד האגדה שבדברים

דוגמה נוספת בעמוד זה להתרכזות בצד האגדה.

תלמוד בבלי יומא סז, א
על כל סוכה וסוכה אומרים לו (לאיש העתי המוביל ביום הכיפורים את השעיר המדברה) הרי מזון והרי מים. תנא: מעולם לא הוצרך אדם לכך, אלא שאינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.

התלמוד הירושלמי מרחיב ומחיה יותר את הכלל פת בסלו, ומי שאין לו פת בסלו.

תלמוד ירושלמי יומא ו, ג
אומר לו הרי מזון והרי מים לייפות את כוחו למה שאין יצר הרע תעב אלא דבר שהוא אסור לו. כהדא רבי מנא סלק למבקרה לרבי חגיי דהוה תשיש אמר ליה צהינא אמר ליה שתה שבקיה ונחת ליה בתר שעה סלק לגביה אמר ליה מה עבדת ההיא צהיותך אמר ליה כד שרית לי אזלת לה (כמו הסיפור של רבי מנא שהלך לבקר את רבי חגי ומצא אותו תשוש. אמר לו רבי מנא שהוא חייב לשתות. לאחר שעה חזר רבי מנא ושאל אותו מה הוא עשה. התשובה הייתה שמאז שהוא התיר לו לשתות נעלם הצימאון