מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
הרב אצל תלמיד
יומא עז ע"ב
איבעיא להו הרב אצל תלמיד מאי וכו', ויעוי' בר"ח דהוי בעיא דלא איפשטא, ויעוי' ברי"ף דכ' דלכן ספיקו אסור, והכי קי"ל בטושו"ע (סי' תריג' ס"ז) ע"ש.
אולם צ"ע בזה, הא אכתי הולך אצלו "ללמוד תורה" דהוי לדבר מצוה וא"כ מה לי הרב אצל התלמיד ומה לי התלמיד אצל הרב דהעיקר שהולך לדבר מצוה ולא לשם תענוג, ומ"ש ממש"כ הרמב"ם בפ"ג דשביתת עשור ה"ו והשו"ע שם דההולך להקביל פני רבו וכו' או לקרות בבית המדרש ה"ה עובר במים ואינו חושש ועושה מצוה שהלך לעשותה וכו' יעו"ש, דאטו כשהולך הרב אצל "תלמידו" ה"ז גרע מההולך בעלמא לקרות בביהמ"ד, וצ"ע.
וביותר צ"ע בדאיתא בפ"ב דמכות (י.) דאמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי ומחבירי יותר מהם ומתלמידי יותר מכולן יעו"ש, וא"כ הוי כ"ש דאם מותר לתלמיד לילך לרב דכ"ש וק"ו דמותר לרב לילך לתלמיד שכן עי"ז "מחכים" הרב גופא ביותר שמחדדים אותו וכו', וכבפ"ק דתענית (ז.) דא"ר נחמן בר יצחק למה נמשלו ד"ת כעץ שנא' עץ חיים וגו', לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף ת"ח קטנים "מחדדים" את הגדולים וכו', ופירש"י לפי שהקטנים שואלים כל שעה ע"ש, וא"כ צע"ג בגמ' הכא.
ועתה מצאתי בס"ד לרבינו מנחם "המאירי" הכא שעמד בזה, דכתב וז"ל, ההולך להקביל פני אביו וכו' עובר במים עד צוארו ואינו חושש, שהרי אין כאן כוונת הנאה ויש בו סרך מצוה, ואף רב אצל תלמיד אע"פ שבגמ' נשאר בספק, יראה שכל שמתכוין בה למצוה או לצד מוסר שמותר, ולא עוד אלא אף במקום שאין שם צד מצוה, אחר שהדבר ידוע שאין שם כוונת "הנאה" ויש חשש פסידא מותר, והוא שהתירו לשומרי פירות לעבור במים וכו', עכ"ל המאירי יעו"ש. אולם יל"ע ממה נפשך, דאם כל דהותר לתלמיד לילך אצל רבו והבן אצל אביו מדהוי "מצוה" א"כ פשיטא דמאי דמספק"ל לגבי הרב אצל התלמיד, ג"כ איירי שמתכוין למצוה ללמוד אצלו ולהתחזק בתורה וכו' דאל"כ פשיטא שלא התירו לו לילך אצלו, ואעפ"כ נשארה הגמ' בספק ולא פשטה להיתר, ואם כל דהותר לילך אצל רבו ולא חששו לסחיטה מדהוי ע"י "מלבוש" וא"כ זכור הוא, וכש"כ הריטב"א ודעימיה, א"כ מ"ש הרב כשהולך לתלמיד דמספק"ל בזה, וא"כ לפע"ד עדיין צ"ע בזה.
וכן יעו"ש בט"ז (סי' תריג' סק"ו) דג"כ עמד בזה דכ' בזה"ל, הרב אסור לעבור במים וכו', זה בעיא בגמ' ולא איפשטא, ופסקו להחמיר. וק"ל הא מידי דרבנן היא וקי"ל בכל מקום דספיקא לקולא. ותו ק"ל על גוף הבעיא למה יהיה עדיף ההולך לשמור פירותיו מלילך אצל התלמיד ללמוד עמו והלא מצוה של לימוד עם אחרים מצוה גדולה כדאי' בספ"ק דב"ק (יז.) דלימוד עדיף מקיום המצות, וכ"ה בהרבה דוכתי. ונר' דהטעם כאן שהרי אפשר לתלמיד לבוא אצלו ולמה ילך הרב לתלמיד, משום הכי נר' באם א"א לו לתלמיד לילך מותר לרבו לילך אצלו. ובלבוש כ' דאפי' בזה אסור משום "לא פלוג רבנן", ואיני יודע מקור לזה בפרט בהאי מילתא שהיא "ספיקא דרבנן", עכ"ל אדונינו הגר"ד הלוי ז"ל ב"טורי זהב" יעו"ש.
אולם יל"ע בעצם תירוצו דאיירי שהתלמיד יכול לילך לרב, הא אכתי כל הליכת הרב לתלמידו ביוהכ"פ הוי לשם מצות ת"ת וכש"כ הט"ז וא"כ מה בכך שהתלמיד יכול לבוא אצלו הא העיקר דהוי לדבר מצוה ולא לשם תענוג כלל דבכה"ג לא גזרו רבנן, ומ"ש מהא דמותר לילך לקרות בביהמ"ד, ואטו כל דמותר היינו דוקא כשאינו יכול ללמוד כלל בביתו כ"א בביהמ"ד, הא בודאי איירי אף כשיכול ללמוד בביתו אך בביהמ"ד ילמד "יותר טוב" בכמות או באיכות דג"כ מותר, וא"כ ע"כ דה"ה גבי הרב לתלמיד דאפי' אם התלמיד יכול לבוא אצלו מ"מ כיון שמתכוין הרב לתועלת בלימודו דע"כ דמותר, וא"כ צ"ע בט"ז.
