סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"

סומא אוכל ואינו שבע

יומא עד ע"ב


המאכילך מן במדבר למען עונתך, ר' אמי ור' אסי ח"א אינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו', וח"א אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל. א"ר יוסף מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין, ופירש"י אינו רואה ואוכל, אכילת המן טועם טעם כל המינים ואינו רואה אלא מן, עכ"ל ע"ש.

ויל"פ בזה, דהנה ר' יוסף היה "סומא" וכבפ"ק דקידושין (לא.) ופ"ח דב"ק (פז.) דא"ר יוסף מריש הו"א מאן דהוה אמר לי הלכה כר' יהודה דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יו"ט לרבנן דהא לא מיפקידנא וכו' יעו"ש, וכן יעוי' ברפ"ט דברכות (נה.) דא"ר יוסף חלמא וכו' וברש"י יעו"ש, וכן יעוי' בשבת (קט.) וברש"י ובר' ניסים גאון (על הדף) בזה, וא"כ זהו דא"ר יוסף מכאן "רמז" וכו', דמנפשו ובשרו ידע דאכן חסר לסומא "בשביעה" ומדכ' "למען עונתך" איכא רמז מה"ת לזה, דליכא מידי דלא רמיזא באורייתא כדאי' בפ"ק דתענית (ט.) ע"ש.

אולם י"ל דאף איכא נפק"מ להלכה בזה, דהנה יעוי' בפ"ג דברכות (כ:) דדרש רב עוירא וכו' אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כ' בתורתך אשר לא ישא פנים וגו', אמר להם הקב"ה וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה, והיינו דמה"ת חייבים בברהמ"ז רק אם שבע מאכילתו וקאתו רבנן והיינו ר"מ ור' יהודה וחיובו בברהמ"ז אף משאכל כזית לר"מ וכביצה לר"י. וכן יעוי' ברמב"ם ברפ"א דברכות ה"א שכ' וז"ל, מצ"ע מן התורה לברך אחר אכילת מזון שנא' ואכלת ושבעת וגו', ואינו חייב מה"ת אא"כ שבע שנא' ואכלת וגו' ומדברי סופרים אכל אפי' כזית מברך אחריו, עכ"ל ע"ש. ויעו"ש בגמ' לעיל שכ' דכל שחייב בברהמ"ז "מדרבנן" וכגון "קטן" אינו יכול להוציא למי שנתחייב בברהמ"ז מה"ת וכגון "גדול" שאכל "לשובע" ורק אם לא שבע כ"א אכל כזית יכול לצאת יד"ח בבהמ"ז ע"י קטן יעו"ש, וכ"ה ברמב"ם בפ"ה דברכות הט"ז ובטושו"ע או"ח (סי' קפו' ס"ב) יעו"ש.

וא"כ לפי"ז י"ל דהא קמ"ל ר' יוסף הכא דסומין אוכלין "ואין שבעין", דלעולם אינם מתחייבים בבהמ"ז מן התורה וא"כ הוי נפק"מ לדינא שאינם יכולים להוציא לאחרים שמחוייבים בבהמ"ז מה"ת וכגון גדול שאכל לשובע נפשו, דהא כל שמחוייב מדרבנן אינו יכול להוציא למחוייב מה"ת. וכן הוי נפק"מ לסומא גופא "כשמסופק" אם בירך ברהמ"ז או לא, דבעלמא הוי ספק דאורייתא לחומרא אולם לא כן גבי סומא דנר' דהוי ספק דרבנן לקולא.

תגובות

  1. יד תמוז תשפ"א 07:55 זה נכון רק | עלי

    באכילה מעטה של כזית וכביצה אבל כשעיוור אוכל הרי הוא אוכל יותר מהפקח כי חש שובע רק בהתמלא בטנו ואז חייב ככל אחד אחר !

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר