הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כרבי יוסי - מצוה בראשון
יומא סב ע"א
איתמר, רב פפי משמיה דרבא אמר: ראשון משלח, ורב שימי משמיה דרבא אמר: אחרון משלח. בשלמא רב שימי (בר אשי) משמיה דרבא דאמר אחרון משלח - קסבר: הואיל וגמר בו כפרה. אלא רב פפי משמיה דרבא, מאי קסבר? - סבר לה כרבי יוסי, דאמר: מצוה בראשון.
הי רבי יוסי?
אילימא רבי יוסי דקופות, דתנן (רבי יוסי אומר): שלש קופות של שלש שלש סאין, שבהם תורמין את הלשכה, והיה כתוב עליהם אב"ג. ותניא, אמר רבי יוסי: למה כתוב עליהן אב"ג - לידע איזה מהן נתרמה ראשון, להביא הימנה ראשון, שמצוה בראשון. - דילמא בעידנא דאיתחזאי קמיתא, לא איתחזאי בתרייתא.
אלא רבי יוסי דפסח, (דתנן) +מסורת הש"ס: [דתניא]+ המפריש פסחו ואבד, והפריש אחר תחתיו, ואחר כך נמצא הראשון והרי שניהן עומדין - אי זה מהן שירצה יקריב, דברי חכמים. רבי יוסי אומר: מצוה בראשון, ואם היה שני מובחר ממנו - יביאנו. הדרן עלך הוציאו לו.
1.
משמע שיש מחלוקת עקרונית אם צריך לבצע את המצוה ב"ראשון" - שיטת רבי יוסי - או "איזה מהן שירצה" - שיטת חכמים.
2.
רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה טו:
מת אחד מהן, אם עד שלא הגריל מת יקח זוג לשני, ואם משהגריל מת יביא שנים ויגריל עליהן בתחילה ורואה אי זהו שמת, אם היה של שם אומר זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו, ואם היה המת של עזאזל יאמר זה שעלה עליו הגורל לעזאזל יתקיים תחתיו, והשני מן השנים שהגריל עליהן בסוף ירעה עד שיפול בו מום וימכר ויפלו דמיו לנדבה שאין חטאת הצבור מתה.
משמע מהרמב"ם שפוסק כחכמים במחלוקת עם רבי יוסי, ובסוגייתנו לעניין שעיר המשתלח כרב שימי משמיה דרבא - אחרון משלח.
3.
לחם משנה הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה טו:
[טו] והשני מן השנים שהגריל וכו'. נראה דפסק כרב ואמרו ביומא דף ס"ד) דסבר כרבי יוסי דאמר גבי מי שאבד פסחו ומצאו אחר שהפריש פסח אחר והרי שניהם עומדים דמצוה בראשון
הוא מסביר שהרמב"ם כן פוסק בסוגייתנו כרבי יוסי [ולא כפי שנראה בסעיף 2] וכרב פפי משמיה דרבא - ראשון משלח.
4.
המשך דבריו:
ובפ"ד מהלכות קרבן פסח פסק רבינו דלא כר' יוסי והוא תימה דקשיא דידיה אדידיה.
לפי ההסבר שלו לעיל [בסעיף 3] הוא מקשה סתירה בין שני פסקי הרמב"ם.
5.
והרב מהר"י קורקוס ז"ל תירץ שני תירוצים.
5.1
האחד דאפילו רבנן מודו הכא משום שבא הדיחוי מחמת חבירו ולא דמי לפסח שאבד והפריש שבא הדיחוי מצד עצמו ובשעת הפרשה לא היה הראשון שם והפסיד חשיבותו.
יישוב הסתירה ברמב"ם: בסוגייתנו השעיר לעזאזל נדחה מפני בן זוגו שמת, ואילו בקרבן פסח הוא עצמו נאבד ולכן מקריב איזה מהם שירצה - לא כרבי יוסי.
5.2
ועוד תירץ דדעת רבינו ז"ל כאן דאיזה שירצה יקריב מפני שלא כתב כאן הראשון יקריב וכו'.
וכמו שהאריך שם הרב בכ"מ ז"ל.
יישוב הסתירה ברמב"ם: הרמב"ם פסק גם בסוגייתנו ש"איזה מהם שירצה יקריב" - וכמו שהסברנו בסעיף 2 לעיל, והכוונה שיקריב את האחרון לאו דווקא, אלא העיקר שאין הכרח שיקריב את הראשון כדברי רבי יוסי.
6.
להלן הוא דוחה את שני התירוצים:
ואני תמה עליו דאין אחד מאלו התירוצים יעלה למה שכתב רבינו ז"ל פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהם וכו' יקרבו הראשונים וירעו השניים עד שיפול בהם מום וכו'. הרי דהם דחויים מצד עצמם שנאבדים ודמי לפסח שנאבד
וגם התירוץ האחר ליתא דבהדיא אמרינן הכא הראשונים יקרבו א"כ הדרא קושיא לדוכתא.
הוא מוכיח מהלכה אחרת ברמב"ם שיש עדיפות לראשונים - "יקרבו הראשונים".
7.
ותרוצו הוא:
ונ"ל לתרץ דשאני הכא דהא חטאת דבאה לכפרה וחמירא ואפילו רבנן מודו דמצוה בראשון ואי פליגי רבנן התם הוא משום דהוי פסח ולא בא לכפרה ואינו חמור כל כך ולכך איזה מהם שירצה יקריב אבל גבי חטאת דבא לכפרה חמיר אפילו רבנן מודו וה"ק כי היכי דאמר ר' יוסי התם אמר רב נמי הכא דלכולי עלמא הוי דינא הכי. ומה שיש לפלפל על מה שפסק כאן דב"ח אין נדחין כתבתי בהל' שגגות פ"י:
קרבן חטאת [השעיר לעזאזל] שבא לכפרה חמור יותר מקרבן פסח שבא "רק" לצורך מצוה, ולכן בסוגייתנו יש מצוה בראשון.
8.
אבל קצת קשה, שהרי הגמרא בסוגייתנו משווה בין שני הנושאים [חטאת וקרבן פסח]!
9.
וכנראה ההסבר ברמב"ם תלוי בסוגיה בהמשך, בדף סג-סד.
10.
הערה: בכך שהגמרא מחפשת הסבר לדברי רב פפי משמיה דרבא אמר: ראשון משלח, ורוצה לתמוך זאת בדברי רבי יוסי משמע שכך היא רוצה לפסוק, וכן בגלל שבמחלוקת רבי יוסי וחכמים כנראה שהלכה כרבי יוסי משום הכלל "שנימוקו עימו", ותלוי במחלוקת הפוסקים - כפי שדן בהם בהרחבה ה"יד מלאכי":
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רלא:
... נמצא אם כן דבין לפי סברת המקשה בין לפי סברת התרצן אין חילוק בין הלכות סתם מתני' לרבים חולקים עליו בפירוש ואי לאו דאמר רבי חננאל אין הלכה כר"י הוה פסקינן כוותיה אף נגד סתם משנה מטעם דנימוקו עמו.
