הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"איתמר"; "חד אמר..."
יומא נז ע"ב
עירה דם הפר לתוך דם השעיר. תנן כמאן דאמר מערבין לקרנות.
דאיתמר, רבי יאשיה ורבי יונתן.
חד אמר: מערבין, וחד אמר: אין מערבין.
תסתיים דרבי יאשיה הוא דאמר מערבין, דאמר: אף על גב דלא כתיב יחדיו - כמאן דכתיב יחדיו דמי - אפילו תימא רבי יונתן הוא, שאני הכא דכתיב אחת. תניא דלא כשנויין: +ויקרא טז+ ולקח מדם הפר ומדם השעיר - שיהיו מעורבין, דברי רבי יאשיה.
רבי יונתן אומר: מזה בפני עצמו, ומזה בפני עצמו. אמר לו רבי יאשיה: והלא כבר נאמר אחת! - אמר לו רבי יונתן: והלא כבר נאמר מדם הפר ומדם השעיר. אם כן למה נאמר אחת - לומר לך אחת ולא שתים מדם הפר, אחת ולא שתים מדם השעיר. תניא אידך: ולקח מדם הפר ומדם השעיר - שיהיו מעורבין זה בזה. אתה אומר שיהיו מעורבין זה בזה או אינו אלא מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו? תלמוד לומר: אחת. וסתמא כרבי יאשיה.
1.
הגמרא מביאה מחלוקת בין רבי יאשיה ורבי יונתן, ופותחת בביטוי "איתמר" [יותר מדוייק "דאיתמר"]. ראה על כך דיון מסכם:
2.
שו"ת יחוה דעת חלק ו הקדמה וקונטרס "יביע אומר":
ולכאורה יש להעיר במה שמצינו בכתובות דף נה א) איתמר, רב ורבי נתן, חד אמר הלכה כרבי אלעזר בן עזריה וחד אמר אין הלכה כרבי אלעזר בן עזריה. והרי לשון "איתמר" שייך לגבי מימרא של אמוראים, ואילו בתנאים שייך לשון תניא או תנו רבנן, וכמו שכתב בסדר הדורות (ערך רבי יהודה הנשיא אות ד'). ולגבי רבי נתן שהיה רבו של רבן שמעון בן גמליאל ורבי, לא יכון לשון "איתמר" ואף רב תנא הוא ופליג.
ביטוי הפתיחה לציטוט "איתמר" שייך במחלוקת אמוראים ולא במחלוקת תנאים.
3.
ומיהו מצינו ביומא דף נז ב), איתמר ר' יאשיה ור' יונתן חד אמר מערבין וחד אמר אין מערבין. וכתבו התוספות ישנים שם (ונדפס ביומא דף נח סע"ב), שאף על פי שתנאים הם נקט בלשון מימרא,
קשה מסוגייתנו שנאמר לשון "איתמר" במחלוקת שנראית כמחלוקת תנאים.
4.
ונראה שהיו תנאים אחרונים כמו רבי חייא ורבי שמעון ברבי. ע"ש.
לגבי תנאים אחרונים גם מתאים לשון "איתמר". אבל הוא לא מוסבר מדוע.
5.
והריטב"א בחידושיו שם כתב, שמפני שלא נשנית מחלוקתם לא במשנה ולא בברייתא, אלא שהאמוראים היו מקובלים שנחלקו בזה, ואיתמר הכי בבי מדרשא מפי האמוראים, להכי קאמר לשון איתמר. ע"ש.
"איתמר" נאמר גם לגבי תנאים כאשר דבריהם לא שובצו במשנה או בברייתא אלא הועברו בעל פה על ידי תלמידיהם.
5.1
ונראה לי שמדובר כשהמחלוקת שמובאת ב"איתמר" לא נאמרה באותה לשון ממש על ידי התנאים. ואולי לפי זה מתאים גם לגבי מחלוקת אמוראים כאשר נפתחת בביטוי "איתמר". כי למעשה ניתן היה להתחיל "אמר רב... ורב.... אמר..." בלי הקידומת של "איתמר". מתאים למושג "מימרא" ששייך גם לגבי דברי תנאים.
6.
המשך דבריו:
הוא מביא דוגמאות נוספות שמתאימות לפי שיטת הריטב"א:
והרה"ג רבי ישראל משה חזן בספרו איי הים על תשובות הגאונים (שערי תשובה סימן קפז, דף קח ע"א), נפק דק ואשכח, שדברי הריטב"א יש להם יסוד מוסד בתשובת הגאונים כתיבת יד בתשובה מיוחסת לרב שרירא גאון. ע"ש. ובזה ניחא מה שהעיר בסדר הדורות (ערך רבי יהודה הנשיא) הנ"ל, ממה שמצינו בעבודה זרה דף עה ב) איתמר רבי ורבי חייא וכו'. ועל פי דברי התוספות ישנים, וכן על פי דברי הריטב"א, אתי שפיר.
7.
המשך דבריו:
ומה שהקשה בספר יד מלאכי (כלל ה') על דברי התוספות ישנים, שהרי בכמה מקומות מובאים דברי רבי יאשיה ורבי יונתן בלשון ברייתא, לא קשיא מידי, שכוונתם פשוטה לפניה ששייך גם לשון איתמר לגבי תנאים אחרונים כרבי יאשיה ורבי יונתן, ולא באו לשלול תניא או תנו רבנן בדבריהם.
וכן תירץ מרן החיד"א בספר יעיר אזן (מערכת א' אות לא). וכן כתב בספר גור אריה (דף קנה ע"ג, ובכלליו אות ח'). ע"ש.
וכן כתב בספר שיח יצחק יומא (בחידושיו ונימוקיו על התוספות ישנים דף קסו ע"א). וזכה לכוין לדבריהם במכתב לחזקיהו (דף פא ע"ג). ע"ש. (ומרן החיד"א שם העמיס בכוונת התוספות ישנים בסוף דבריהם שכיוונו למה שכתב בחי' הריטב"א. ואינו מוכרח).
לגבי תנאים אחרונים מתאימים גם לשון "תניא" או "תנו רבנן" וגם לשון "איתמר", ולא מובן לי האם קשור גם לתרוץ הריטב"א, שלשון "איתמר" מובא כמחלוקת בדברי תנאים שלא נאמרה במשנה או בברייתא אלא כמימרא.
8.
המשך דבריו:
וגם לפי מה שכתב הגאון היד מלאכי שם טעם אחר ללשון איתמר בזה, משום שבו בפרק לא מסיימי איזו סברת רבי יאשיה ואיזו סברת רבי יונתן, ואילו בברייתא תמיד מיוחסים הדברים למי שאמרם, רבי פלוני אוסר ורבי פלוני אומר. ע"ש.
לפי ה"יד מלאכי" הביטוי "איתמר" לגבי תנאים מתאים רק כבסוגייתנו, וכנראה רק כשמוזכר הביטוי "חד אמר... וחד אמר..." ולא ידוע בדיוק איזו דעה נאמרה על ידי כל אחד מהחולקים.
9.
ראה גם "מתיבתא", הערה כג, וב"ילקוט ביאורים", עמוד קכד. וראה שם, בהערה קטנה יח, שהיו שני זוגות בשם רבי יאשיה ורבי יונתן, אחד - תנאים, ואחד - אמוראים.
10.
ועל כל העניין עדיין יש לשאול, אם הגמרא הכריעה "תסתיים...", והיא מבררת מה אמר כל אחד מהם מדוע "עורך הגמרא" השאיר את הביטוי הראשוני של "חד אמר" במקומו. ואולי ה"תסתיים" ופרטיו נידונו בגמרא בתקופה מאוחרת יותר.
ועל כל העניין של "חד אמר... וחד אמר..." ו"תסתיים" ראה דיון שלם בספר "שם עולם" של הרב ראובן מרגליות.
