הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"רב אשי"; "בתראי"; "מסתברא"; "ואידך"

יומא מט ע"ב- נ ע"א

איבעיא להו: שחט ומת, מה הוא שיכנס אחר בדמו? מי אמרינן: בפר - ואפילו בדמו של פר, או דילמא: בפר - ולא בדמו של פר? רבי חנינא אומר: בפר ולא בדמו של פר,
וריש לקיש אמר: בפר ואפילו בדמו של פר.
רבי אמי אמר: בפר ולא בדמו של פר,
רבי יצחק אמר: בפר ואפילו בדמו של פר.
איתיביה רבי אמי לרבי יצחק נפחא: נמנין ומושכין ידיהן ממנו עד שישחט, ואם איתא - עד שיזרוק מיבעי ליה! - שני התם דכתיב +שמות יב+ מהיות משה - מחיותה דשה. -
מתיב מר זוטרא: אין פודין לא בעגל ולא בחיה, ולא בשחוטה, ולא בטריפה, ולא בכלאים, ולא בכוי, אלא בשה! - שאני התם, דיליף שה שה מפסח. - אי מה להלן זכר תם ובן שנה - אף כאן זכר תם ובן שנה? תלמוד לומר +שמות יג+ תפדה תפדה ריבה. - אי תפדה תפדה ריבה - אפילו כולהו נמי! - אם כן, שה מאי אהני ליה?
איתיביה רבי יצחק נפחא לרבי אמי: +ויקרא ד+ והוציא את כל הפר! - שיוציא את כולו. - ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת! -
אמר רב פפא: בעור ובשר ופרש - דכולי עלמא לא פליגי, כי פליגי - בדם. מר סבר: דם איקרי פר, ומר סבר: דם לא איקרי פר.
אמר רב אשי: מסתברא כמאן דאמר דם איקרי פר, דכתיב +ויקרא טז+ בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר אטו בקרניה מעייל ליה? אלא, בדמו, וקרי ליה פר.
ואידך: במה הוכשר אהרן לבא אל הקדש - בפר בן בקר לחטאת.

1.
בסוגיה יש מחלוקת כפולה, רבי חנינא ורבי אמי סוברים יחד "בפר ולא בדמו של פר".
וריש לקיש ורבי יצחק נפחא סוברים "ואפילו בדמו של פר". את הסבר העניין ראה ברמב"ם - בהמשך.

2.
רבי אמי וחברו רבי אסי "כהני חשיבי דארעא ישראל", היו כפופים לרב הונא (מגילה ב"ב ע"א).
רבי אסי מסר בשם רב (נדרים מ' ע"ב).
בארץ ישראל היה תלמידו המובהק של רבי יוחנן (חולין קי"א ע"ב), וכן קיבל עוד מר' אושעיא (ירו', שבת פ"ג ה"א).

גם רבי יצחק נפחא היה תלמידו של רבי יוחנן. יוצא אפוא שכל האמוראים החלוקים בסוגיה היו חברים-תלמידים של רבי יוחנן, ולכן קשה להכריע כמי הלכה.

3.
בסוגיה מוזכרת קושיה של "מר זוטרא", וצריך לומר שמדובר על "מר זוטרא" בנו של רב נחמן בר יעקב (= "רב נחמן" סתם לפי רוב הפרשנים). זאת אומרת שרב יוסף ומר זוטרא היו בני אותו דור (ותלמידיהם של רב נחמן בר יעקב). ומר זוטרא חי בדור שאחרי תלמידי רבי יוחנן, ולכן מתאים שהוא מקשה. ולא מדובר כאן ב"מר זוטרא" שחי בדורו של רב אשי "עורך הגמרא".

4.
בסוף הסוגיה בא רב אשי ["עורך הגמרא"] וסובר כריש לקיש ורבי יצחק נפחא. הוא משתמש בביטוי "מסתברא".

5.
רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה יג:

פר יום הכפורים אף על פי שכהן גדול קונה משלו שנאמר פר החטאת אשר לו, המקום הפקיר ממונו בו לכל אחיו הכהנים, שאילו לא היה להן בו שותפות לא היו מתכפרין בו, לפיכך אם מת כהן גדול קודם שישחט הפר, הכהן שעומד תחתיו אינו מביא פר אחר אלא שוחט את של ראשון, ואינו חטאת שמתו בעליה שתמות שאין חטאת הרבים מתה, שחט את הפר ומת קודם שיכפר בדמו, הכהן האחר נכנס בדם זה ומכפר בו.

6.
כסף משנה הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה יג:

[יג] פר של יוה"כ אף על פי שכ"ג קונה אותו משלו וכו'. בפרק הוציאו לו (דף נ"א:). ומ"ש לפיכך אם מת כ"ג קודם שישחט הפר וכו' עד נכנס בדם ומכפר בו. שם (דף מ"ט:) פלוגתא דאמוראי
ופסק הכי משום דרב אשי דבתרא הוא אמר (דף נ') מסתברא כמ"ד דם איקרי פר:

הרמב"ם פוסק כרב אשי. משמע מדברי ה"כסף משנה", שהלכה כרב אשי מפני הכלל ש"הלכה כבתראי" [=הלכה כאחרון], ורב אשי הוא אחרון האמוראים שמוזכרים בסוגיה. ונלמד מכאן שהכלל "הלכה כבתראי" תקף גם כשאמורא דן כמי הלכה, כמו כן ניתן להסיק מכאן שהכלל "הלכה כבתראי" חל גם כאשר מדובר באמורא מתקופה מאוחרת שדן בדברי אמוראים שחיו בדורות שלפני אביי ורבא.

7.
וראה ב"מתיבתא", "אליבא דהלכתא", עמוד כ, בהערה יז, שמביא:
רבינו חננאל מסכת יומא דף נ עמוד א:

ואף על גב דאמר רב אשי מסתברא כמ"ד דם נמי אקרי פר הא דחו רבי חנינא ור' אמי ואמרי במה הוכשר אהרן לבא אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ולעולם כדאמרי' בפר ולא בדמו של פר.

ומשמע מרבנו חננאל שלא פוסק כרב אשי מפני שהגמרא "דוחה" את דבריו. הוא אומר שרבי חנינא ורבי אמי [כפי שהגמרא אומרת בשמם] דוחים את דברי רב אשי.

8.
ונראה להעיר, מי זה באמת שהגיב לדברי רב אשי?
ברור שמדובר ב"סתמא דגמרא" ומי שחי אחרי רב אשי, ויוצא, שאותה "סתמא דגמרא" היא ה"בתראי", ולפי הכלל שהלכה כבתראי - שמובא ב"כסף משנה" - יש לפסוק כמותה.
ויש לומר שה"כסף משנה" סובר שהלכה נקבעת תמיד על ידי "רב אשי", ובאמת מה שהגמרא אומרת אחרי הביטוי "ואידך" נאמר לפני תקופת רב אשי, או שנאמר שרב אשי עצמו מיישב את דברי החולקים, אבל הוא עצמו פוסק אחרת ובא לידי ביטוי במושג "מסתברא".
ואילו רבנו חננאל יסבור שה"ואידך" נאמר על ידי "סתמא דגמרא" מאוחרת לרב אשי [והם אלה שערכו את הגמרא הסופית] - והלכה כמותם.