הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"קא משמע לן"; "בתר דשמעה"
יומא מח ע"ב- מט ע"א
בעי מיניה מרב ששת: הולכה בשמאל מהו? אמר להו רב ששת, תניתוה: נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו. - ונפשוט להו מהא דתנן: הרגל של ימין בשמאל, ובית עורה לחוץ! - אי מהתם, הוה אמינא: הני מילי - הולכה דלא מעכבא כפרה, אבל הולכה דמעכבא כפרה - לא, קמשמע לן.
מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה - פסול. וכן יושב, וכן שמאל - פסול! - תיובתא. -
והא רב ששת הוא דאותבה, דאמר ליה רב ששת לאמוריה דרב חסדא: בעי מיניה מרב חסדא: הולכה בזר מהו? - אמר ליה: כשירה, ומקרא מסייעני +דברי הימים ב' לה+ וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים מידם והלוים מפשיטים. ומותיב רב ששת: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה - פסול, וכן יושב וכן שמאל פסול! -
בתר דשמעה הדר אותבה. -
והא רב חסדא קרא קאמר! - דעבוד מעשה איצטבא.
הסבר:
בעי מיניה מרב ששת: הולכה בשמאל מהו? אמר להו רב ששת, תניתוה: נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו. -
רב ששת נשאל שאלה האם הולכת דם הקרבנות ביד שמאל כשרה, ורב ששת קבע שאמנם זו פעולה כשרה, שהרי למדנו במשנתנו שאת כף הקטורת הכהן הגדול לקח ביד שמאל.
ונפשוט להו מהא דתנן: הרגל של ימין בשמאל, ובית עורה לחוץ! -
הגמרא, כנראה, חושבת שאין להוכיח ממשנתנו מכיוון שאין להביא הוכחה מהולכת דם קרבן להולכת הקטורת. ולכן היא טוענת שרב ששת היה יכול להביא הוכחה ממשנה במסכת תמיד, שעוסקת בהולכת איברי הקרבן [כלומר בדיני הקרבנות עצמם ולא בדיני הקטרת הקטורת], ושם נאמר, שאת רגל ימין של הבהמה הכהן לוקח ביד שמאלו ממי שחתך את הבהמה. וניתן להוכיח מכאן שגם הולכה דם הקרבן ביד שמאל תהיה כשרה.
אי מהתם, הוה אמינא: הני מילי - הולכה דלא מעכבא כפרה, אבל הולכה דמעכבא כפרה - לא, קמשמע לן.
אומרת הגמרא שאין ללמוד מהולכת רגל הבהמה [שאיננה מעכבת כפרה, כלומר, שאין הכפרה תלויה כלל בהקטרת איברי הקרבן אלא רק בזריקת הדם] להולכת דם הקרבן שהוא כן מעכב כפרה.
לכן רב ששת מביא הוכחה מהולכת הקטורת שנעשית בשמאל, כי הקטרת הקטורת ביום הכיפורים היא מעשה הכרחי שהכפרה תלויה בו.
ונראה להעיר הערה חשובה בקשר למושג "קא משמע לן" [=קמ"ל / "קמ"ל"]:
בדרך כלל ביטוי זה בא לומר, שההבחנה שנאמרה לפני כן או שאיננה נכונה או שיש סיבה מיוחדת לדין אחר, ואילו בסוגייתנו ההבחנה הקודמת נשארת בעינה! ה"קא משמע לן" בא ללמדנו מדוע רב ששת הביא הוכחה ממשנתנו בעניין הקטורת שהולכתה היא ביד שמאל למרות שהקטורת נחשבת כדבר שמעכב את הכפרה.
ונראה שה"קא משמע לן" בא לומר - וזה כן כמו בדרך כלל - שמה שהעלינו בשאלה שאין לדמות את הולכת הקטורת לזריקת דם הקרבן בגלל שלא מדובר בקרבנות, הרי שעכשיו המסקנה היא [וזוהי משמעות הביטוי "קא משמע לן"] שכן ניתן לדמות בגלל ששניהם - זריקת הדם והולכת הקטורת - הן פעולות שמעכבות את הכפרה.
תלמוד בבלי מסכת יומא דף מט עמוד א
מיתיבי: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה - פסול. וכן יושב, וכן שמאל - פסול! - תיובתא. -
1.
הגמרא מקשה על רב ששת, ומוכיחה מברייתא שהולכת הדם [ובודאי גם בזריקת הדם] בקרבנות ביד שמאל פסולה.
והגמרא מסכמת "תיובתא", דהיינו דינו של רב ששת נדחה.
2.
וקשה, הרי רב ששת למד את דינו מכך שכף הקטורת היתה ביד שמאל של הכהן הגדול, ומה בכך שיש הוכחה הפוכה מברייתא. להיפך, צריך להקשות על דין הקטורת מהברייתא שבסוגייתנו!
3.
אלא יש לומר כחידושי הריטב"א מסכת יומא דף מט עמוד א "תיובתא. ומתניתין דהוליך את הכף בשמאלו שאני התם דלא בעיא כלי אלא משום דלא אפשר".
כלומר, מעניין כף הקטורת לא ניתן להוכיח דבר, כי גם אם צריך ביד ימין הרי כשאי אפשר - כפי שהגמרא אמרה לעיל בדף מז עמוד א - אזי מותר גם ביד שמאל.
4.
וקצת קשה על הריטב"א, מדוע הגמרא לא אמרה זאת בפירוש!
5.
ועל כן נראה אולי לומר שבאמת הדחייה של דברי רב ששת איננה מוחלטת, ויתכן שיש מחלוקת תנאים בנושא זה, ולכן הגמרא מסיימת את קושייתה ב"תיובתא" ולא ב"תיובתא דרב ששת תיובתא", ולפי מי שסובר שדווקא כשה"תיובתא" היא כפולה ["תיובתא ד... תיובתא"] אזי מדובר בדחייה מוחלטת של הדין המסויים שאמר האמורא שעליו הוקשה [רב ששת].
6.
בקטע הבא הגמרא שואלת שאלה מיוחדת במינה - מופע יחידאי בש"ס:
והא רב ששת הוא דאותבה, דאמר ליה רב ששת לאמוריה דרב חסדא: בעי מיניה מרב חסדא: הולכה בזר מהו? -
רב ששת ביקש מהמתורגמן - החכם שהיה ה"דובר" של רב חסדא - לשאול אותו מה דינו של "הולכה בזר" [זר שהוליך את דם הקרבן]
אמר ליה: כשירה,
משמע שרב חסדא ענה שהולכת הדם על ידי זר כשרה
ומקרא מסייעני +דברי הימים ב' לה+ וישחטו הפסח ויזרקו הכהנים מידם והלוים מפשיטים.
ורב חסדא מוכיח את דינו מפסוק.
7.
ועל כך מקשה רב ששת מברייתא:
ומותיב רב ששת: זר, ואונן, שיכור, ובעל מום, בקבלה ובהולכה ובזריקה - פסול, וכן יושב וכן שמאל פסול! -
משמע מהברייתא שהולכת הדם על ידי זר פסולה, ובזה נדחים דברי רב חסדא!
8.
הגמרא טוענת שמכל הדיון כאן משמע שרב ששת הכיר את הברייתא שממנה הקשה על דינו של רב חסדא, וממילא נשאלת השאלה איך יתכן שלגבי ההולכה ביד שמאל הקשו עליו עצמו מאותה ברייתא, והרי הוא הכירה כבר שהרי הוא עצמו הקשה ממנה על רב חסדא!
9.
עונה הגמרא:
בתר דשמעה הדר אותבה. -
כלומר, כשרב ששת אמר את דינו הוא לא הכיר עדיין את הברייתא ורק אחרי שהקשו עליו מהברייתא הוא "אימץ" אותה והקשה ממנה על רב חסדא.
10.
ונעיר: הביטוי הנ"ל - "בתר דשמעה הדר אותבה" [למעשה, ביטוי זה משקף את מהלך הגמרא לעיל] הוא מופע יחידאי בש"ס - כאן בסוגייתנו. גם הביטוי הקצר יותר - "בתר דשמעה" - מוזכר בש"ס רק 9 פעמים, ומשמעותו שאמורא חזר בו והסכים לדעת חברו [ובדרך כלל מדובר בסברא], אבל בסוגייתנו הדגש הוא ששמע ברייתא והוא עצמו הקשה ממנה על אמורא אחר.
10.1
ואולי בא ללמדנו שהאמורא - רב ששת - לא טען שהברייתא משובשת.
10.2
וראה במסכת שבת דף עא שהסברנו, שיתכן שהביטוי הנ"ל - "בתר דשמעה.." - מעיד שהחכם לא חזר בו ממש לגמרי [קשור למושג הכללי "הדר ביה"], ולפי זה יתכן שבסוגייתנו דווקא כן חזר בו לגמרי, גם בגלל שמדובר בברייתא וגם בגלל שרב ששת מקשה מאותה ברייתא על רב חסדא, וכאן לא מדובר בסברא אלא בשאלה אם רב ששת ידע את הברייתא.
11.
המשך הגמרא:
והא רב חסדא קרא קאמר! - דעבוד מעשה איצטבא.
הגמרא מקשה על רב חסדא מברייתא, ומסקנת הגמרא "תיובתא" – כלומר, דינו של רב חסדא נדחה.
בסוף הסוגיה הגמרא שואלת, הרי דבריו של רב חסדא מבוססים על הסבר פסוק מהתורה?
12.
עונה הגמרא: ניתן לפרש את הפסוק באופן שונה. לפי זה ניתן להסביר כפי שאמרנו לעיל, שלכן ה"תיובתא" איננה דחייה מוחלטת בגלל שלרב חסדא יש סיוע מפסוק. כמו כן יש לציין שרב חסדא התבטא "ומקרא מסייעני", זאת אומרת, שמדובר בדרשה עצמאית של רב חסדא שלא קיבלה במסורת ולכן ניתן להקשות עליה מברייתא, ולכן כאן אומרת הגמרא שאין הכרח להוכחה לרב חסדא מהפסוק.
13.
הערה: מהגמרא לעיל משמע שרב ששת שאל את המתורגמן של רב חסדא, ואילו בסוגיה המקבילה כתוב שאביי שאל את השאלה מהמתורגמן של רב חסדא. ויוצא, שאביי חי בתקופת רב חסדא, וזה לא יתכן. רב חסדא היה תלמידו של רב הונא, ובין אביי ורב חסדא היה דור של רבה ורב יוסף. בכל אופן יתכן שאביי הכיר את רב חסדא, שהיה זקן בימיו.
ב"מנחת יהודה" כותב שמדובר באביי אחר - "אביי בר הונא" [דור שלישי – דורו של רב חסדא]. ["אביי קדמון"?]
13.1
ואם מדובר ב"רב ששת" במקום "אביי" מיושב. רב ששת גם היה תלמיד מובהק של רב הונא וחברו של רב חסדא, בדור שני-שלישי.
