הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

יומא נג ע"ב

תלמוד בבלי יומא נג, ב:
"ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון. מאי מצלי? רבא בר רב אדא ורבין בר רב אדא, תרוייהו משמיה דרב אמרי: יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו גשומה ושחונה. - שחונה מעליותא היא? - אלא אימא: אם שחונה - תהא גשומה. רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה: לא יעדי עביד שולטן מדבית יהודה, ולא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס זה מזה, ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים. רבי חנינא בן דוסא הוה קא אזיל באורחא, שדא מטרא עליה. אמר: רבונו של עולם, כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער? פסק מיטרא. כי אתא לביתיה אמר: רבונו של עולם, כל העולם כולו בצער וחנינא בנחת. אתא מיטרא. אמר רבי יוסף: מאי אהניא ליה צלותיה דכהן גדול לגבי רבי חנינא בן דוסא. תנו רבנן: מעשה בכהן גדול אחד שהאריך בתפלתו, ונמנו אחיו הכהנים ליכנס אחריו. התחילו הם נכנסין והוא יוצא. אמרו לו: מפני מה הארכת בתפלתך? אמר להם: קשה בעיניכם שהתפללתי עליכם, ועל בית המקדש שלא יחרב. - אמרו לו: אל תהי רגיל לעשות כן, שהרי שנינו: לא היה מאריך בתפלתו, כדי שלא להבעית את ישראל"..

נוסח תפילת הכהן הגדול מופיע גם בירושלמי (יומא ה, ב). מדובר בנוסח עשיר הרבה יותר (במקור הבאנו גם את המשך הסוגיה. במסגרת זו לא נדון בכול הפרטים המובאים בתפילת הכהן הגדול).

תלמוד ירושלמי יומא ה, ב:
"ומתפלל תפילה קצרה בבית החיצון וכך היתה תפילתו של כהן גדול ביום הכיפורים בצאתו בשלום מן הקודש יהי רצון מלפניך יי' א-להינו וא-להי אבותינו שלא תצא עלינו גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת ואם יצאה עלינו גלות ביום הזה או בשנה הזאת תהא גלותנו למקום של תורה יהי רצון מלפניך יי' א-להינו וא-להי אבותינו שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת ואם יצא עלינו חסרון ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרוננו בחסרון של מצוות יהי רצון מלפניך יי' א-להינו וא-להי אבותינו שתהא השנה הזאת שנת זול שנת שובע שנת משא ומתן שנת גשומה ושחונה וטלולה ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו ואל תפנה לתפילת יוצאי דרכים רבנן דקסרין אומרין ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו ועל אנשי השרון היה אומר יהי רצון מלפניך יי' א-להינו וא-להי אבותינו שלא יעשו בתיהן קבריהן ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל מעשה באחד שהאריך וגמרו להיכנס אחריו אמרו שמעון הצדיק היה אמרו לו למה הארכתה אמר להן מתפלל הייתי על מקדש א-להיכם שלא ייחרב. אמרו לו אף על פי כן לא היית צריך להאריך".

נתמקד כאן בשני הבדלים. הבדל אחד מתוך הנוסח שבירושלמי, והבדל שני לגבי הסיפור על הכהן הגדול שהאריך בתפילה בניגוד למשנה שאומרת שלא יאריך כדי שלא להבעית את ישראל.

הכהן הגדול התפלל שלא תיכנס לפניך תפילת עוברי דרכים. ממששיכה הגמרא ומספרת על רבי חנינא בן דוסא שכאשר היה הולך בדרך וירדו גשמים. היה מתפלל שיפסיקו הגשמים עד שיגיע לביתו (שם ביקש שהגשם יחזור שכן העולם נמצא בצער) וכן כך היה. יש כאן סיפור המעצים את כוחו של הצדיק.
בנוסח של התלמוד הירושלמי. לא מופיע הסיפור הנ"ל כלל ועיקר שכן אסור לפגוע בשום אופן בצורך של הציבור ולא עוד אלא ישנו בירושלמי (שבת ב, ו) סיפור מעניין על רב אחד שהתבקש להתפלל להצלחת הפלגתו של אחיו שהייתה אמורה להתקיים בחורף. אמר הרב לאחיו שאם הוא רואה את הציבור מתפלל לגשם שלא יסמוך על תפילתו.

לאחר מכן מספרת הגמרא על כהן גדול שהאריך בניגוד לדין וספג ביקורת. בתלמוד הירושלמי (יומא ה, ב והדברים גם מצוטטים בתחילת המאמר) ישנו מאמר מקביל. החידוש בירושלמי כפי הנראה היה שמעון הצדיק. התלמוד הירושלמי אינו נרתע לבקר אנשים גדולים.