הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"קא סלקא דעתך"

יומא מח ע"א-ע"ב

קא סלקא דעתך: מדפסל טבול יום - פסלה נמי לינה! ומדלינה פסלה - פסלה נמי מחשבה. בעי רב פפא:
חישב בחתיית גחלים מהו? מכשירי מצוה - כמצוה דמו, או לא? תיקו.

1.
הגמרא אומרת שמכך שטבול יום פוסל את הקטורת כשנגע בה יש לדייק מכאן שהקטורת נתקדשה קדושת הגוף על ידי הנחתה בכלי שרת. ולכן אם לא הקטירו את הקטורת היא נפסלה בלינה, וכן אם חשב בה מחשבת פיגול [להלינה ולהקטירה למחרת] - פסולה.

2.
וכך פוסק הרמב"ם:
רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה כז:

חפינת הקטורת עבודה, והמחשבה פוסלת בה, וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלת במחשבה, שמכשירי קרבן כקרבן.

3.
כסף משנה הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ה הלכה כז:

[כז] חפינת הקטרת עבודה והמחשבה פוסלת בה. בר"פ הוציאו לו (דף מ"ח) בעיא דאיפשיטא:

כלומר הרמב"ם פסק כמשתמע מהקטע הנ"ל בגמרא.

4.
חידושי הריטב"א מסכת יומא דף מח עמוד א:

קא סלקא דעתך מדפסל טבול יום פסל נמי בלינה וכיון דלינה פסלה מחשבה נמי פסלה. כך הגירסא בנוסחי דוקני ומשמע דהכי קא מסקינן,
וקשה אם כן היכי אמרינן קא סלקא דעתך,

שואל הריטב"א: הרי הביטוי "קא סלקא דעתך" מעיד שמדובר בדין שעומד להידחות!

5.

וי"ל דנקט ליה אגב ריהטא דאמרינן התם פרק טבול יום (זבחים דף ק"ד ב') גבי פרים הנשרפים דדייקינן כי הכא קא סלקא דעתך מדפסלה לינה פסלה נמי מחשבה ודחינן לה דילמא לינה פסלה מחשבה לא פסלה, והוי האי קא סלקא דעתך כעין דאמרינן בעלמא סברוה דקאי אמסקנא,

והוא עונה, שהגמרא בזבחים דף קד באמת דוחה את הדיוק הנ"ל אבל כאן היא לא דוחה את הדיוק וכך נשאר למסקנה [וכפי שמשמע מהרמב"ם ומה"כסף משנה" לעיל].

5.1
ונראה שכוונתו לומר, שיש מחלוקת סוגיות בזה והרמב"ם מכריע כבסוגייתנו.

5.2
והוא ממשיך ואומר, שבאמת הביטוי הראוי היה לומר "סברוה..." שמשמעותו שהדיוק נשאר אף למסקנה.

וראה גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים צא-צב, ובהערות כה-כז.