הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"שמעת מינה"; "ודילמא"
יומא מז ע"א
תנו רבנן: בקמצו - שלא יעשה מדה לקומץ. איבעיא להו: מהו שיעשה מדה לחפינה? התם הוא דכתיב +ויקרא ו+ בקמצו, אבל הכא דלא כתיב בחפניו אלא +ויקרא טז+ מלא חפניו קטרת סמים דקה - לא. או דילמא: יליף מלא מלא מקמצו? - תא שמע: וכך היתה מדתה. מאי לאו, שאם רצה לעשות מדה אחרת - עושה! - לא, הכי קאמר: וכך היה חוזר וחופנה לפנים. שמעת מינה: חופן וחוזר וחופן! - דילמא שאם רצה לעשות מדה - עושה, אי נמי: שלא יחסר ושלא יותיר.
1.
הגמרא מקשה "שמעת מינה", שלפי ההסבר בברייתא יוצא, שחופן בחוץ וחוזר וחופן בפנים, ומדוע הגמרא בדף הבא יומא דף מט מסתפקת בזה, וכך אומר רש"י:
רש"י מסכת יומא דף מז עמוד א:
שמעית מינה כו' - ולקמן /יומא/ (מט, א) בעינן לה.
2.
דילמא שאם רצה כו' - כלומר: לא הא ולא הא תפשוט מינה, דדחינן לך להכא ולהכא.
אי נמי - הכי קאמר: כך היתה מדתה מלא חפניו מצומצמין.
והגמרא מיישבת, שניתן להסביר שכוונת המשנה שאפשר לעשות כלי מידה לצורך החפינה אבל לא בהכרח יש לפרש כך, ולכן הגמרא מסתפקת בזה, כמו שמסביר רש"י:
3.
נמצאנו למדים, שמשמעות הביטוי "שמעת מינה" [להבדיל מהביטוי "שמע מינה"] היא קביעת הנחה כבסיס לקושיה.
וכמו שמסביר בעל ה"הליכות עולם":
כל היכא דאמרינן "שמעת מינה" קושיה למקום אחר או למילתא דאמורא או לבעיה דלא איפשטא במקומה קא פריך ותפשוט מינה [הליכות עולם שער שני אות נב (עמוד עה) ]
ומשמעות הביטוי "ודילמא" היא דחיית ההנחה הקודמת וממילא יש בזה תרוץ.
