הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"תנא קמא" ורבי יהודה

יומא מה ע"א

משנה...
בכל יום מקריב פרס בשחרית ופרס בין הערבים, והיום מוסיף מלא חפניו. בכל יום היתה דקה והיום דקה מן הדקה, בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש ויורדין במערבו והיום כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. רבי יהודה אומר: לעולם כהן גדול עולה באמצע ויורד באמצע. בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור והיום מן הקיתון של זהב, רבי יהודה אומר: לעולם כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הקיתון של זהב. בכל יום היו שם ארבע מערכות והיום חמש, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: בכל יום שלש, והיום ארבע. רבי יהודה אומר: בכל יום שתים והיום שלש...
בכל יום כהנים עולין במזרחו של כבש דאמר מר: כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא דרך ימין למזרח. והיום (עולין) +מסורת הש"ס: [עולה]+ באמצע (ויורדין) +מסורת הש"ס: [יורד]+ באמצע.
מאי טעמא - משום כבודו דכהן גדול.
בכל יום כהן [גדול] מקדש ידיו ורגליו מן הכיור וכו'. מאי טעמא - משום כבודו של כהן גדול.

לגבי הדין הראשון במשנה שמודגש לעיל: ביום הכיפורים הכהן הגדול עולה באמצע ויורד באמצע. רבי יהודה חולק וסובר שכך דינו של הכהן הגדול לא רק ביום הכיפורים אלא בכל יום בשנה ["לעולם כהן גדול עולה...]
לגבי הדין השני שמודגש לעיל: ביום הכיפורים הכהן הגדול מקדש ידיו ורגליו מקיתון של זהב, ורבי יהודה חולק וסובר שכך דינו של הכהן הגדול לא רק ביום הכיפורים אלא בכל יום בשנה ["לעולם כהן גדול מקדש...]

רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ב הלכה ה:

בכל יום כהן גדול מקדש ידיו ורגליו מן הכיור כשאר הכהנים והיום מקדש מקיתון של זהב משום כבודו,

הרמב"ם פוסק בפשטות כתנא קמא במשנה ולא כרבי יהודה.

בכל יום הכהנים עולים במזרחו של כבש ויורדין במערבו והיום עולים באמצע ויורדין באמצע לפני כהן גדול כדי להדרו,

גם כאן הרמב"ם פוסק כתנא קמא ולא כרבי יהודה, אלא שמדובר על שאר הכהנים ולאו דווקא על הכהן הגדול, ולפי הפרשנים לרמב"ם היתה גירסא שונה בגמרא. ראה גם את שינויי הגירסא בגמרא לעיל ["פרוייקט השו"ת"].

לחם משנה הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ב הלכה ה:

ונראה דרבינו ז"ל דמפרש דקאי אשאר כהנים שעולים להדר הכ"ג הוא גורס בכל יום כהנים עולים במזרחו של כבש והיום עולים באמצע ויורדין באמצע וכן הוא בלשון הגמרא שאמרו שם על המשנה ובדברי ר"י גורס לעולם כהנים עולים באמצע ויורדים באמצע.

בכל אופן ברור שהרמב"ם מתכוון לפסוק בשני נושאים אלה כ"תנא קמא" במשנה ולא כרבי יהודה, לפי הכלל שהלכה כתנא קמא. כמו כן הגמרא מנמקת את הדין משום כבודו של הכהן הגדול. משמע שהיא מסבירה את שיטת "תנא קמא", אבל יתכן שהיא מסבירה דווקא את שיטת רבי יהודה מדוע הכהן הגדול כך התנהג כל השנה [ולפי הרמב"ם כך התנהגו כל הכהנים] וזה נעשה בגלל כבודו של הכהן הגדול. ולפי זה יתכן שהיה ראוי לפסוק כרבי יהודה דווקא כי הגמרא דנה בדעתו ["מאי טעמא"]. ואולי כך באמת פוסק הרמב"ם בדין השני, ובאמת גירסתו כבגמרא שלנו, דהיינו, שלפי רבי יהודה הכהן הגדול כל השנה היה עולה באמצע ולכן הרמב"ם הוסיף שרק ביום הכיפורים הכהנים כולם גם הם עולים באמצע מפני כבודו של הכהן הגדול!