|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
לי התיר רבי חנינא לשתות שחליים בשבת – שחליים
"והאמר רבי יהושע בן לוי: לי התיר רבי חנינא לשתות שחליים בשבת! לשתות? פשיטא, דתנן: כל האוכלין אוכל אדם לרפואה, וכל המשקין שותה! אלא: לשחוק ולשתות שחליים בשבת. היכי דמי? אי דאיכא סכנתא משרא שרי, ואי דליכא סכנתא מיסר אסיר! לעולם דאיכא סכנתא, והכי קא מבעיא ליה: מי מסיא דניחול עלייהו שבתא, או לא מסיא, ולא ניחול עלייהו שבתא. ומאי שנא רבי חנינא? משום דבקי ברפואות הוא וכו'" (יומא, מט ע"א).פירוש: "וְהָא [והרי] אָמַר ר' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לִי הִתִּיר ר' חֲנִינָא לִשְׁתּוֹת שַׁחֲלַיִים (מין ירק) בַּשַּׁבָּת לצורך רפואה, משמע שר' חנינא היה גדול ממנו! אגב הזכרת הענין תוהים: לִשְׁתּוֹת, פְּשִׁיטָא [פשוט, מובן מאליו], ומדוע אסור יהיה לשתות? דִּתְנַן [שהרי שנינו במשנה]: כָּל הָאוֹכָלִין, כלומר: דברים הראויים לאכילה אוֹכֵל אָדָם, גם אם הוא מתכוין בכך לִרְפוּאָה. וְכָל הַמַּשְׁקִין הראויין לשתיה שׁוֹתֶה, גם אם מועילים לִרְפוּאָה, ולא גזרו עליהם משום איסור רפואה בשבת! אֶלָּא, השאלה היתה: האם מותר לִשְׁחוֹק וְלִשְׁתּוֹת שַׁחֲלַיִים בַּשַּׁבָּת. ושואלים: הֵיכִי דָּמֵי [כיצד בדיוק היה הדבר]? אִי דְּאִיכָּא סַכַּנְתָּא [אם יש סכנה בדבר] וזו היא התרופה לכך מִשְׁרָא שָׁרֵי [היתר גמור הרי הותר]. וְאִי דְּלֵיכָּא סַכַּנְתָּא [ואם אין סכנה] מֵיסַר אֲסִיר [אסור הדבר], שהרי זו מלאכה אסורה ממש! ומשיבים: לְעוֹלָם יש לפרש דְּאִיכָּא סַכַּנְתָּא [שהיתה בכך סכנה] וְהָכִי מִבָּעֲיָא לֵיהּ [וזה שנסתפק לו]: מִי מַסְיָא, דְּנֵיחוּל עֲלַיְיהוּ שַׁבְּתָא [האם מרפא משקה זה שראוי לחלל עליו את השבת], אוֹ לֹא מַסְיָא [מרפא] וְלֹא נֵיחוּל עֲלַיְיהוּ שַׁבְּתָא [יחללו עליו את השבת]. ושואלים: אם לא היתה זו שאלה הלכתית, אלא בעיה רפואית, וּמַאי שְׁנָא [ובמה שונה], מדוע בחר דווקא בר' חֲנִינָא לשאול אותו? ומסבירים: מִשּׁוּם שבָּקִי בִּרְפוּאוֹת הוּא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
ראו בהרחבה במאמר "לא יאכל לא חלב ולא גבינה, ולא ביצים ולא שחליים" (נדרים, נד ע"ב).
לנושאים נוספים העוסקים בשחליים תרבותיים - הקש\י כאן.
תמונה 3. נבטי שחליים צילם: Rainer Zenz
לעיון נוסף:באתר צמח השדה: "שחליים עדינים".
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות |
