הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"מאי אית לך למימר"; "אימא" - תיקון גירסא?
יומא מא ע"א-ע"ב
תא שמע: מטמא מקדש עני והפריש מעות לקינו, והעשיר, ואחר כך אמר: אלו לחטאתו ואלו לעולתו - מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו, ואין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו. והא הכא, דלאו שעת לקיחה ולאו שעת עשייה היא, וקתני דקבע!
אמר רב ששת: ותסברא? והאמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני - לא יצא. וכיון דלא יצא - היכי קבע?
אלא מאי אית לך למימר - שכבר אמר מעניותו, הכא נמי - שכבר אמר משעת הפרשה.
ולרבי חגא אמר רבי יאשיה, דאמר: יצא,
מאי איכא למימר? - לא תימא: ואחר כך אמר, אלא אימא: ואחר כך לקח ואמר.
1.
רש"י מסכת יומא דף מא עמוד א:
ותסברא - הך מתרצתא היא, והאמר ר' אלעזר וכו' - וכיון דאין קרבן עני ראוי לו אפילו בדיעבד, היכי קבע ליה שם עולה עלייהו משהעשיר, הרי אינו מחויב עולה.
רש"י מסביר את הביטוי "ותסברא? והאמר..." שכוונת רב ששת לומר שהברייתא משובשת כי היא סותרת את המשתמע מדברי רבי אלעזר בשם רבי הושעיא.
1.1
וקצת קשה, מדוע משבשים ברייתא בגלל דין של אמורא! אלא יש לומר, שרב הושעיא [כנראה היה בתקופת "רב"] היה מוסמך במסירת לשון הברייתות!
2.
המשך דברי רש"י:
אלא מאי אית לך למימר - על כרחך מיבעיא לשבושא, ולמימר דהאי ואחר כך דקתני, שיבוש הוא, אלא הכי מיבעיא ליה למיתני: ואמר אלו לחטאת ואלו לעולה, ואחר כך העשיר, דבשעת שקבען הוה קרבן חזי ליה, וכיון דעל כרחך משבשתא היא - לרב חסדא נמי הכי תרצה שכבר אמר משעת הפרשה, ותני הכא: מטמא מקדש עני שהפריש מעות לקינו ואמר בשעת הפרשה אלו לחטאת ואלו לעולה, ואחר כך העשיר - מוסיף ומביא, דהפרשה במעות כשעת לקיחת העופות.
משמע מדברי רש"י [ובאמת כך משמע מהגמרא עצמה] שמשמעות הביטוי "מאי אית לך למימר..." היא - שינוי גירסא!
כוונת הגמרא לומר שיש לשנות את לשון הברייתא:
במקום: "מטמא מקדש עני והפריש מעות לקינו, והעשיר, ואחר כך אמר: אלו לחטאתו ואלו לעולתו"
יש לומר "... ואמר אלו לחטאת ואלו לעולה, ואחר כך העשיר..."
2.1
כלומר, יש כאן כמה שינויים:
"ואמר אלו לחטאת...ואחר כך העשיר" במקום "והפריש מעות... והעשיר ואחר כך אמר.." גם תוספת של אמירה במקום הפרשה, וגם שינוי שהוא העשיר אחרי האמירה לחטאת ולעולה.
וממשיך רש"י שכוונת הגמרא היא, שכך יש לשנות בניסוח דברי רב חסדא עצמו.
2.2
המשך דברי רש"י:
ולרבי חגא - דאמר מטמא מקדש עשיר והביא קרבן עני יצא, ומשום הא לא משתבש, ומתרצתא היא, וכיון דחזי ליה האי קרבן בדיעבד - מצי למיתני דקבע.
כאן הוא מסביר מדוע לשיטת רבי חגא אין צורך לומר שהברייתא משובשת [גם רבי חגא אמר בשם רבי הושעיא].
3.
עונה הגמרא:
לא תימא: ואחר כך אמר, אלא אימא: ואחר כך לקח ואמר.
היא מוסיפה מילה אחת בברייתא "לקח ואמר" במקום "אמר".
4.
אומר על זה רש"י:
רש"י מסכת יומא דף מא עמוד ב:
לא תימא ואחר כך אמר אלא ואחר כך לקח ואמר - זו לחטאת וזו לעולה, דעבדי תנאי דמחסרי תיבה אחת על ידי שכחה, ומיחלף להו בין ואחר כך לקח, לואחר כך אמר.
רש"י מסביר שיש סבירות והגיון שתנא שוכח מילה אחת ומחליפה במלה אחרת [האם גם לגבי שכחה בלבד?]
משמע מדבריו שהביטוי "אימא" [=אמור] משמעו תיקון גירסא שהתנא כבר הכירה ושכחה.
5.
הערה: רש"י מסביר את הגמרא, ש"לרב חסדא נמי הכי תרצה", כלומר, גם בלשונו של רב חסדא יש לשנות הניסוח. ובזה יש מחלוקת בין בעלי הכללים האם ניתן לשנות ולתקן גירסא של דברי אמוראים או ניתן לעשות זאת רק בדברי תנאים:
5.1
לדוגמא:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל נג:
אמורא אין לתרץ דבריו ולומר מיירי בכך או בכך כי האמורא יש לו לפרש, תוספות ביצה דף כ"ה א' ד"ה כאן וכ"כ רשב"ם בפרק ערבי פסחים דף ק"א ב' והליכות עולם שער ב' פ"ב וברכת אברהם ח"ד סי' קכ"א ושארית יוסף נתיב הפירוש כלל י"ג.
ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר דלאו מילתא פסיקתא היא דא דהא מצינו בפרק המוציא יין דף פ' א' שפירש דברי רבא בהכי קאמר וכן תמצא עוד בפ"ק דסוכה דף י"ד א' שפירש רב פפא דברי שמואל בהכי קאמר וכן בפרק הזהב דף ב"ן ב' מוקי הש"ס דברי חזקיה בהכי קאמר וכן בזבחים פרק המזבח מקדש דף פ"ו א' פירש רבה דברי ר' זירא בהכי קאמר...
ואולי דבריו תקפים כשמדובר רק על פרשנות ולא על שינוי גירסא!
