הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"מנא הא מילתא"

יומא לח ע"ב

אמר ליה רבינא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה: מנא הא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה? - אמר ליה: דהא כתיב זכר צדיק לברכה - מדאורייתא מנא לן? - דכתיב +בראשית יח+ וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה, וכתיב +בראשית יח+ ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום. מנא הא מילתא דאמור רבנן שם רשעים ירקב? - אמר ליה: דהא כתיב ושם רשעים ירקב. - מדאורייתא מנא לן? - דכתיב +בראשית יג+ ויאהל עד סדם, וכתיב ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד.

1.
הגמרא מחפשת מקור במקרא לדין המשנה - "זכר צדיק לברכה". אבל קשה, שהרי מדובר בפסוק מפורש בספר משלי! וכן קשה בהמשך לגבי "ושם רשעים ירקב" [שמוזכר באותו פסוק בספר משלי] והגמרא מביאה את המקורות לכך מהתורה.

2.
ראה ב"מתיבתא", הערות כו ואילך, ובעיקר בהערה לב. ושם מסביר שגם לדברים שמפורשים בנביאים יש צורך לחפש מקור בתורה שבכתב. וכך משמע בתוספות ישנים:

3.
תוספות ישנים מסכת יומא דף לח עמוד ב:

מדאורייתא מנלן. דליכא מידי דלא רמזה משה באורייתא כדאמרינן בתענית דף ט א):

4.
וראה שם בהערות שיש אומרים שעניין "זכר צדיק לברכה" אינו עניין של "רעיון" בלבד אלא מדובר בדין לביצוע.

5.
ונראה שכך משמע גם:
טור אורח חיים הלכות תפלה סימן קכד:

ושמעתי מאבא מורי שהיה אומר על כל ברכה וברכה שהיה שומע בכל מקום ברוך הוא וברוך שמו וזהו שאמר משה רבינו כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ועוד אפי' כשמזכירין צדיק בשר ודם צריך לברכו שנאמר זכר צדיק לברכה

הוא לא אומר מהי הברכה שיש לברך את הצדיק.