הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"קשיא"
יומא לז ע"א
ומנין שבאנא? נאמר כאן כפרה ונאמר להלן בחורב כפרה מה להלן באנא אף כאן באנא. ומנין שבשם? נאמר כאן כפרה ונאמרה בעגלה ערופה כפרה, מה להלן בשם אף כאן בשם.
אמר אביי: בשלמא חורב מעגלה ערופה לא יליף מאי דהוה הוה. אלא עגלה ערופה תיליף מחורב! וכי תימא: הכי נמי - והתנן: הכהנים אומרים: +דברים כא+ כפר לעמך ישראל, ואילו באנא לא קא אמר! - קשיא
1.
ומנין שבאנא?
הגמרא שואלת על הברייתא מנין לומדים שאת ניסוח הוידוי פותחים בביטוי "אנא..."
2.
נאמר כאן כפרה ונאמר להלן בחורב כפרה מה להלן באנא אף כאן באנא.
תשובת הגמרא, שבוידוי הכהן הגדול מוזכר הביטוי כפרה - "וכפר בעדו ובעד ביתו", וגם בתפילת משה אחרי חטא העגל מוזכר לשון כפרה: "... אולי אכפרה בעד חטאתכם" - וכמו שמשה פתח ב"אנא" - "אנא חטא העם הזה..." - כך גם הכהן הגדול פותח ב"אנא".
3.
ומנין שבשם? נאמר כאן כפרה ונאמרה בעגלה ערופה כפרה, מה להלן בשם אף כאן בשם.
כלומר, בוידוי אומר הכהן הגדול "אנא השם". את "אנא" לומדים ממשה רבנו ואת שם השם ["בשם"] לומדים מעגלה ערופה.
4.
ועל כך מקשה אביי:
אמר אביי: בשלמא חורב מעגלה ערופה לא יליף מאי דהוה הוה. אלא עגלה ערופה תיליף מחורב! וכי תימא: הכי נמי - והתנן: הכהנים אומרים: +דברים כא+ כפר לעמך ישראל, ואילו באנא לא קא אמר! -
מקשה אביי מדוע בעגלה ערופה לא מוסיפים את הניסוח "אנא".
קשיא.
הגמרא נשארת בקושיה.
5.
ראה ב"מתיבתא" הערה ט שלשון "קשיא" משמעו קושיא שיש עליה תירוץ.
ונראה לי שהתירוץ פשוט. כי כך קבעה התורה, אבל את הניסוח של הכהן הגדול התורה לא פרטה [ונראה לומר שהתורה - בכוונת מכוון - השאירה לחכמים את האפשרות לקבוע את הניסוח], ולכן לומדים את ה"אנא" ממשה רבנו, ואת ה"בשם" - מעגלה ערופה.
5.1
וראה שם שמביא מה"משך חכמה" הסבר, שהלשון "אנא" מתאימה כשמדובר שלמבקש יש "כח" לכפר - כמשה רבנו והכהן הגדול, ושלא כבעגלה ערופה.
5.2
אלא שנראה קצת קשה, הרי לימוד הדרשה הוא מעין "גזירה שוה", ומה הקשר לסברא? אלא אם נאמר שהניסוח באמת אינו דין דאורייתא אלא מדרבנן, וכך נראה.
6.
ונוסיף הערה לגבי הביטוי "קשיא":
כשרב אשי [או מי שסידר את הגמרא - יהיה מי שיהיה] קבע את הביטוי "קשיא" בגמרא בסוף עניין - כבסוגייתנו - הרי אין ספק שבחכמתו היה יכול למצוא תשובה [והראיה: שהאחרונים חיברו ספרים שלמים כדי ליישב כל "קשיא" בש"ס! - וראה לעיל בקשר לסוגייתנו] ולכן נראה שזו היתה מגמתו של רב אשי עורך התלמוד, ללמדנו, שהתורה שבעל פה לא הסתיימה בתקופתו ובכל דור צריך להמשיך ולהרחיב...
7.
כבר הבאנו כמה פעמים את דברי המהרש"ל, שטוען שכאשר הגמרא נשארת ב"קשיא" על דין בגמרא מותר לדורות שאחרי התלמוד ליישב את הקושיה, וניסינו להסביר את הדברים, שאין כוונת מסדרי הגמרא לומר לנו [כמשתמע מהרשב"ם] שבזמנם פשוט לא ידעו תשובה, אלא יש כאן מגמה מתוכננת של מסדרי הגמרא, להשאיר עניינים מסויימים פתוחים לחכמי הדורות הבאים [כדי להמשיך את חיותה של התורה שבעל פה!]
7.1
גם לפי ההסבר הנ"ל עדיין יש לשאול, מדוע רב אשי בחר דווקא בקושיות מסויימות להישאר ב"קשיא".
