הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב אברהם בלס, מכון הירושלמי

יומא לט ע"ב

תלמוד בבלי יומא לט, ב:
"אמר רב הושעיא: בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירות בזמניהן, וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן, שנאמר +תהלים עב+ ירעש כלבנון פריו, ומהן היתה פרנסה לכהונה. וכיון שנכנסו גוים להיכל - יבשו, שנאמר +נחום א+ ופרח לבנון אמלל, ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירה לנו שנאמר +ישעיהו לה+ פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן – לה".

הפלא ופלא התלמוד הבבלי מספר לנו שבמקדש שלמה היו עצי פרי עשויים מזהב. בתלמוד הירושלמי מובא סיפור פחות או יותר מקביל.

תלמוד ירושלמי יומא ד, ד:
"כיי דתנינן תמן: וגפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל. אמר רבי אחא בר יצחק: בשעה שבנה שלמה את בית המקדש צר כל מיני אילנות לתוכו ובשעה שהיו אילו שבחוץ עושין פירות היו אילו שבפנים עושין פירות, הדא היא דכתיב: פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן וגומ', אימתי יבשו? אמר רבי יצחק חיננא בר יצחק: בשעה שהעמיד מנשה צלם בהיכל יבשו, דכתיב: ופרח לבנון אומלל".

המסר המרכזי של עצי הזהב הוא שבית המקדש הוא מרכז העולם וכל מה שקורה במציאות (במציאות ישנם עצי פרי) צריכה לבוא לידי ביטוי גם במקדש. בתלמוד הירושלמי הדברים יותר בולטים – בזמן שהעצים נותנים פירותיהם בחוץ היו אלו שבפנים עושין פירות. הסיפורים בשני התלמודים פחות או יותר מקבילים, אולם ישנו כאן הבדל אחד בולט מדוע עצי הזהב שבמקדש יבשו.

לפי התלמוד הבבלי כיוון שנכנסו גויים להיכל, לפי הירושלמי כיוון שמנשה הכניס צלם להיכל. התלמוד הירושלמי אינו מפחד לתקוף שלטון רשע בישראל והוא טוען ששלטון רשע שפוגע בפועל בעם ישראל, הוא תופעה חמורה הרבה יותר מאשר מלך גוי שעושה צרות.

ישנה משנה בפרק ד של מסכת תענית הסוקרת את חמשת הדברים שקרו בי"ז בתמוז. המשנה מונה בין היתר שרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל. פשט המשנה הוא שזה ששרף את התורה היה זה שהעמיד צלם בהיכל. התלמוד הירושלמי (תענית ד, ה) אינו מסתפק בהבנה זו ומעלה אפשרות נוספת והיא שאנו צמים בגלל שמנשה המלך העמיד צלם בהיכל. התלמוד הירושלמי אינו מהסס לבקר בפועל מלך ישראל רשע. והוא רוצה להדגיש לנו שמעשיו של מלך ישראל רשע גורמים לא פחות נזק מאשר מלך גוי. הכנסת פסל להיכל גורמת בפועל להשפלת התורה בצורה הקשה ביותר ועל כך אנו מתאבלים.