מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
אם אשה כשרה לראות נגעים
יומא מב ע"א
א"ר שישא בריה דרב אידי מידי דהוה אמראות נגעים דלאו עבודה היא ובעיא כהונה. ויל"ע אם אשה "בת כהן" יכולה לראות נגעים לטמאות ולטהר אותם או דניתנה רק לאהרן "ובניו" ולא "לבנותיו".
ונר' דאין אשה כשרה לזה, דיעוי' ברפ"ק דערכין (ג.) שכ' הכל כשרים לראות את הנגעים לאתויי מאי, לאתויי שאינו בקי וכו'. הכל כשרים לקדש מי חטאת לאתויי מאי, לר' יהודה לאתויי קטן ולרבנן לאתויי אשה וכו' יעו"ש. וא"כ מדלא אמרה הגמ' לגבי נגעים ג"כ דקאתי לאתויי "אשה" שכשרה לראותו והיינו לטמאו או לטהרו דומיא דאמרה לגבי קידוש דאפר חטאת, משמע דלענין נגעים אכן אינה כשרה, ודו"ק. וכן יעוי' במנ"ח [מצוה קסט' אות יז'] דפשיטא ליה שאינה יכולה לראות, דכ' וז"ל, וכהן אם הוא טומטום ואנדרוגינוס אם ראו וטימאו או טהרו, הוא ספק טמא או טהור דילמא זכר הוא וכשר לראות וכו', עכ"ל יעו"ש. וא"כ מבואר דס"ל בפשיטות דנקבה אינה יכולה לטהר או לטמא נגעים ולכן בכהן טומטום ואנדרוגינוס הוי "ספק".
אולם צ"ע בדכ' דגם "אנדרוגינוס" הוי ספק טמא או טהור דילמא "זכר" הוא, דיעוי' בפ"ו דבכורות (מא.) במשנה דטומטום ואנדרוגינוס אין שוחטים לא במקדש ולא במדינה, ור' ישמעאל אומר אנדרוגינוס אין לך מום גדול מזה, וחכ"א אינו בכור כלל, ופירש"י "דבריה בפני עצמה הוא" יעו"ש, וא"כ רק "טומטום" הוי "ספק" אי הוי זכר או נקבה ולא כן אנדרוגינוס דאינו "ספק" כלל כ"א בריה בפני עצמה, וכבגמ' שם בע"ב דא"ר חסדא מחלוקת באנדרוגינוס אבל בטומטום ד"ה "ספיקא" הוא וכו' יעו"ש, ויעוי' ברמב"ם בפ"ב דבכורות ה"ה שפסק כוותיה דחכמים דבכור שהוא אנדרוגינוס אין בו קדושה כלל, והרי היא כנקבה שאין בו לכהן כלום וכו', אך נולד טומטום הרי זה "ספק" בכור וכו', עכ"ד ע"ש. וא"כ צ"ע במנ"ח שכ' בפשיטות דאף "אנדרוגינוס" הוי "ספק זכר". וה"נ צ"ע במנ"ח [במצוה קלד' אות יב'] שכ' דטומטום כהן ואנדרוגינוס כהן דהם "ספק אשה" ג"כ הדין כן וכו' עכ"ד, יעו"ש. והיינו דתרווייהו "ספק זכר ספק נקבה", וצ"ע בזה כנ"ל.
וכן יעוי' בבי' "תוס' העזרה" על התו"כ [פרק א' פסקא י'] דס"ל כנ"ל, דיעו"ש שכ' דאף למ"ד דמתנות כהונה כשרה אפי' "לכהנת", מ"מ לענין ראיית נגעים פסולה משום "דאהרן ובניו" כתובים בפרשה, עכ"ד ע"ש. והיינו דבת כהן פסולה לראיית נגעים וכ"ש בת ישראל שנשואה לכהן שתפסל לזה, וכבפ"י דחולין (קלא:, קלב.) דעולא הוה יתיב מתנ"כ לכהנת, ופירש"י דהיינו "בת כהן" אפי' "אשת ישראל", וכ"כ המאירי ע"ש. וע"ז הק' רבא הא מנחת כהנת נאכלת כמנחת ישראל וכו', א"ל התם ה"ט "דאהרן ובניו" כתובים בפרשה יעו"ש, והיינו ד"בת כהן" נתמעטה מאהרן "ובניו", וא"כ כ"ש "אשת כהן" שאינה בתורת כ"ז, וזהו דס"ל ל"תוספות העזרה" דאינה בפרשת "ראיית נגעים" מדכ' ביה "אהרן ובניו" ודומיא דהגמ' הנ"ל בחולין, וכדס"ל למנ"ח, וכמדוייק בגמ' הנ"ל ברפ"ק דערכין, ודו"ק.
