הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"וליכתביה"

יומא לב ע"ב

ומנין שכל טבילה וטבילה צריכה שני קידושין - תלמוד לומר ופשט ורחץ ורחץ ולבש. - האי בטבילה כתיב! - 
אם אינו ענין לטבילה, דנפקא ליה מבגדי קדש הם - תנהו ענין לקידוש. - וליכתביה רחמנא בלשון קידוש! - הא קא משמע לן דטבילה כקידוש, מה קידוש - במקום קדוש, אף טבילה - במקום קדוש

1.
מצינו בש"ס פעמים רבות את צורת הדרשה של "אם אינו ענין", כלומר אם יש לימוד בתורה שהוא "מיותר" הרי שלומדים ממנו דברים אחרים, וכמסוכם:

2.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ב, [אם אינו ענין ל... תנהו ענין ל...] עמוד כה טור 2:

אם אינו ענין ל... תנהו ענין ל... מקרא בתורה שאי אפשר לפרשו שהוא מכוין לתוכן המדובר בו, תפרשו שמכוין לדבר אחר.

"אם אינו ענין" היא מדה בתורה, וככל המדות היא הלכה למשה מסיני. בין שלשים ושתים מדות שר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר שההגדה (וי"ג: התורה) נדרשת בהן, המדה העשרים היא: "מדבר שנאמר בזה ואינו ענין לו, אבל הוא ענין לחברו", והיא אותה המדה של "אם אינו ענין" בהלכה.

3.
אלא שבכל המקורות בש"ס [כ-60 פעמים] הגמרא לא מקשה על כך "וליכתביה...", כלומר מדוע התורה לא כתבה את הדין בהקשרו הראוי.
וקושיה זו בנוסח של "וליכתביה..." - מופע יחידאי בש"ס! אמנם הביטוי "ליכתביה" מוזכר בש"ס 4 פעמים אבל לא בהקשר של המידה "אם אינו ענין".

ואולי ניתן ליישב שביטוי זה נוסף על ידי עורך הגמרא - או על ידי מי מהסבוראים כדי להגיע אל המסקנה להלן - "הא קא משמע לן...".