דיוק וחידוש ברש"י

מסכת יומא דף לא

עמוד ב

רש"י ד"ה קרצו. מפרש בגמרא:
רש"י ד"ה קטורת של שחר היא היתה קריבה וכו'. בגמ' מפרש:
על ההבדל בין כשרש"י כותב מפרש בגמרא או בגמרא מפרש, כבר ציינתי בעבר וגם כאן אפשר לראות את ההבדל שלגבי קרצו כתב מפרש בגמרא וכוונתו שבגמרא יבואר מה בדיוק הפעולה של קרצו שהיא גם נשמעת כפשוטה מלשון קריצה ושריטה, (וגם כבר הוזכר בדף טו פירושו וע"כ רש"י לא חזר ופירשו,) אבל לגבי היתה קריבה וכו' כתב בגמרא מפרש, (וגם המשיך בד"ה לכתוב וכו' שהוא המשך המשנה בין דם) והפירוש שבגמרא נראה שהפירוש הוא לא כפשטות המשנה שהיא קריבה בין דם וכו' אלא למסקנת הגמרא לא דק התנא בסדר הדברים.

רש"י ד"ה מחמין לו חמין. מבערב יום הכפורים ומטילין ביום הכפורים לתוך חקק בנין בית טבילתו:
רש"י ד"ה שתפיג. להמיר מיד צינתו במקצת כמו ויפג לבו (בראשית מה) מפיגין טעמן (ביצה דף יד.) וריחו לא נמר (ירמיה מח) מתרגמינן וריחו לא פג:
רש"י מביא ראיה מפסוק שהלשון פג הוא לשון של תמורה וחילוף, ומביא גם את לישנא דגמרא בביצה דף יד. וראיה מהתרגום בנביא ירמיה,
בשבת דף מ ע"ב מובא לשון זה גם בלשון הברייתא ת''ר מביא אדם קיתון מים ומניחו כנגד המדורה לא בשביל שיחמו אלא בשביל שתפיג צינתן וברש"י ד"ה אלא שתפיג צינתן. במקצתן שתפיג שתתחלף כמו וריחו לא נמר (ירמיה מח) מתרגמין וריחיה לא פג:
וכן בביצה רש"י מבאר על המילים של הגמרא מפיגין טעמן, רש"י ד"ה מפיגין טעמן. ממירין טעמן אם ידוכן מאתמול ריחו לא נמר (ירמיהו מח) מתרגמינן לא פג:
וא"כ יש לדקדק מדוע רש"י לא הביא את הלשון הדומה ביותר מהברייתא במסכת שבת ומה גם שמדובר בפעולה דומה של חימום מים קרים, ומדוע כאן נזקק רש"י להביא ראיה מהתורה ובכל זאת נצרך לחזק דבריו בראיה מלישנא דגמרא ומהתרגום בנביא שאת זה רש"י מביא בכל המקומות,
ונראה שבתחילת דברי רש"י פירש להמיר "מיד" צינתו במקצת, ונזקק לומר מיד ולא דבר שנעשה כפעולה מתמשכת, היות וכאן מדובר במים ששופך לתוך חקק הבנין שהוא היה מקוה מים מדויק (וכדבריו בדיבור הקודם, ובזה גם יתבאר גם מדוע האריך רש"י בלשונו לתוך חקק בנית בית טבילתו, ולא אמר בפשטות לתוך המקווה), והמים שבתוך הכלי הם מים שאובים ובכניסתם למקוה יתכן וגורמים שיצאו מי המקוה הכשרים, ועוד היינו יכולים לטעות שמאחר והלשון פג הוא לשון של חילוף היה אפשר לטעות ולחשוב שעושים כך כמה פעמים עד שמתחלפין המים הקרים של המקוה במים הכשרים, ע"כ הדגיש רש"י מיד שעושה כך רק פעם אחת ואין זה פעולה מתמשכת אלא פעולה שקורה ברגע אחד שהקור החזק הולך, וע"כ לא הביא את הברייתא בשבת ששם מדובר בפעולה מתמשכת שמקרב מים למדורה ולאט לאט הם מתחממים ולא פעולה שנעשית מיד, אף שהלשון פג עולה לכאן ולכאן, אבל אם היה מביא זה לראיה היינו יכולים לטעות בהבנת הדברים, ועל כן רש"י הביא לראיה את לשון הפסוק ויפג ליבו שנאמר אצל יעקב אבינו, שהוא לשון של חילוף הנעשה מיד וגם חילוף שהוא לזמן קצר, ודברי רש"י על הפסוק ויפג לבו - נחלף לבו והלך מלהאמין, לא היה לבו פונה אל הדברים. והרבה מן המפרשים מפרשים בלשון של עצירת פעולת הלב וברמב"ן דוחה דברי רש"י,
והרש"ר הירש מפרש 'ויפג לבו' - בדרך כלל מדמים ויפג לבו אל 'מאין הפגות' (איכה ג מט) שפירושו ללא הפסקה. נמצא פירוש 'ויפג לבו': לבו עמד, הוא התעלף, כמובן מרוב שמחה וכו', אך הכתוב מפרש 'כי לא האמין להם', אם לא האמין להם לא יכול להתעלף מרוב שמחה. ומכאן שיש לפרש את 'פוג' במשמעות אחרת. 'פוג' מורה על הפסקת תנועה. נמצא 'ויפג לבו': רוחו נתבלבלה, לבו עמד מתוך ספק, כי לא האמין להם,
ונראה שהם הם דברי רש"י שגם כיוון לפעלה רגעית וכעין מה שפירשו שאר הראשונים והכל אחד, שהשימוש בלשון ויפג הוא לתאר מצב שקורה מיד לרגע אחד ומיד חוזר למצב הקודם כעין מה שקורה למי המקוה הקרים שמקבלים חום ומיד חוזרים להתקרר ובזמן קצר זה היה הכהן טובל, אבל לשון פג עיקרה משמש ללשון חילוף גם שנחילוף נשאר ולא חוזר ומתחלף ולזה המשיך להביא ראיה מלשון הגמרא ולשון התרגום,
עוד נראה לומר על פי הסבר זה בדברי רש"י דמיירי בחילוף לרגע וחזר ומתחלף מיד לצונן אפשר ליישב קושיה היכולה להישאל דלכאורה אם מחממין את המים לכהן איסטניס, אם כן מדוע כשאסרו לצרף כהן גדול לעיבור השנה מפני נחשש שיהיה נוגע בדבר מפני שחושש שמי המקוה יהיו יותר צוננים עקב הזזת יום כיפור לימים שהיום קצר יותר, הרי יכולים למעט חוף מכהן גדול איסניס שבין כך מחממים עבורו את המים, אלא מסתבר כפי שהוסבר שנחילופין הם לזמן קצר וממילא גם לכהן איסטניס יפריע בשהייה מועטת אחר הטבילה.