פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"ברוב עם הדרת מלך"
תפילה בבית כנסת קטן עם מנין יראי שמים או בבית הכנסת הגדול ברוב עם, איזו עדיפה?
יומא כו ע"ב
מעשה ביהודי שעבר לעיר פלונית לצורך עסקיו. ובאותה עיר בית כנסת גדול, ואנשים בו הרבה, אלא שהם אנשים פשוטים והרבה מהם ריקים ועוברי דת. וכמו כן היה באותה עיר גם בית כנסת קטן שמתפללים בו בני תורה, אך הם מועטים. ואותו יהודי התלבט והתחבט היכן ראוי לו לקבוע את מקום תפילתו. האם בבית הכנסת הקטן ולקיים "לדבקה בו" בתלמידי החכמים שבמקום, או שמא עדיף להתפלל בבית כנסת הגדול כדי לקיים "ברוב עם הדרת מלך". עמד ושיגר את שאלתו אל הגה"ק רבי צבי הירש ממונקאטש בעל 'דרכי תשובה'.
והדרכי תשובה השיב (שו"ת 'צבי תפארת', נג) כי הנה בספר כתב בספר 'שושן סודות' (תנאי הט"ז) שישתדל לעשות המצוה בחבורה ולא ביחיד, ונראה איפוא שעיקר הקפידא שלא יהיה ביחידות. וכן הוא ב'חיי אדם' (כלל סח, יא) שכתב שמוכח ממסכת מנחות (דף סב) שבשלושה אנשים הרי זה ברוב עם, שנאמר שם שצריך שלושה כהנים בתנופה וראיית הגמרא ממה שנאמר "ברוב עם הדרת מלך", ולפיכך הסיק הדרכי תשובה כי עדיף שאותו יהודי יתפלל בבית הכנסת הקטן לפי שעבור קיום הענין של 'ברוב עם' אין צריך להשתדל יותר מאשר שלושה אנשים.
הדרכי תשובה מוסיף ומסביר כי כל הענין של ריבוי אנשי הוא דווקא היכן שצריך פרסומי ניסא, אבל במקום שלא שייך פרסומי ניסא גם בקיבוץ אנשים מועטים יש ברב עם הדרת מלך. והוא מסיים "ובאמת היכא דאין שם משום פרסומי ניסא, אין נפקא מינה לענין ברב עם הדרת מלך, בין אם המה בקיבוץ הרבה אנשים או מעט וכאמור. ומעתה בנידון דידן כיון שיש במנין הזה על כל פנים מנין בערב ובבוקר, בודאי לא יצא מכלל ברב עם הדרת מלך. ואם שיש שם בבית הכנסת תמיד הרבה אנשים, אין זה מעלה על פי דת תורתנו הקדושב לעזוב את האנשים היראים והחרדים לה' ולתורתו ומלדבקה בהם ולילך להתפלל בין אנשים ריקים מתורה וקלי דעת. ובפרט עתה בדור הזה בודאי צריכים להזהר כל מי שיש בו ניצוץ יראת שמים, להתפלל רק בין אנשים יראים דייקא בלי תערובות מינות שימצא דשימצא. כי הנסיון מעיד אשר אני מכיר אנשים שהיו מתחילה כשרים ונאמנים לה' ולתורתו ולאחר שנכנס בהם רוח עות והתחילו לילך לבית הכנסת שמתפללים שם הרבה עוברים על דת משה ותורתו, נתפקרו ל"ע וירדו שאול הם ובניהם וכו'. ויתר הדברים שנשאר בקולמוס ולא ביארתי, תבין מדעתך ללמוד בבנין אב ותדמה מילתא למילתא, אז תלך לבטח דרכך".
אולם הגאון רבי דוד שפרבר גאב"ד בראשוב המביא את דברי ה'צבי תפארת' (שו"ת 'אפרקסתא דעניא' א, ל) דוחה את ראיותיו השונות והוסיף להביא ראיה מהסוגיא לפנינו שצריך להדר על הרבה אנשים לקיים ברוב עם, ולא די במה שכבר יש ג' אנשים. שכן לפנינו הביאה הגמרא שמשנתנו הסוברת שעשו פיס חדש מי יעלה את האיברים מהכבש למזבח, היא דלא כרבי אליעזר בן יעקב הסובר המעלה איברים לכבש, הוא מעלה אותן למזבח. וביארו בגמרא את מחלוקתם שהתנא במשנה סבר ברוב עם הדרת מלך, ורבי אליעזר בן יעקב סבר שאין הדרך שהכהן שמתחיל במצוה לא יסיימה ויראה כאילו יש לו טורח להעלות את האברים עד ראש המזבח ("מקום שכינא לאו אורח ארעא").
וכתבו התוספות (ד"ה מקום שכינה) שבעניינים אחרים גם רבי אליעזר בן יעקב מודה שיש מצוה של ברוב עם. ומאידך גם התנא במשנה מודה שאם יש טעם מספיק נגד ברוב עם אין חוששים לברוב עם. ובזה נחלקו שהתנא במשנתנו סובר שברוב עם עדיף, מהסברא של "לאו אורח ארעא", ורבי אליעזר בן יעקב סובר שלאו אורח ארעא עדיף.
ומעתה אם נאמר שביותר משלושה, אינו אלא ליתר שאת, אם כן בסדר העבודה של תמיד, שכבר ישנם הרבה מתעסקים זולת זה, מדוע שתידחה הסברא של לאו אורח ארעא מפני יתר שאת, אלא ודאי שאין שיעור למעלה במצות 'ברוב עם' גם לעיקר המצוה.
