הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אי נמי"
יומא כח ע"ב
אמר רב ספרא: צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי.
אמר רב יוסף: אנן מאברהם ניקום וניגמר? -
אמר רבא: תנא גמר מאברהם, ואנן לא גמרינן מיניה?
דתניא: +ויקרא יב+ וביום השמיני ימול בשר ערלתו - מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצות, שנאמר +בראשית כב+ וישכם אברהם בבקר ויחבש וגו'.
אלא אמר רבא: רב יוסף הא קא קשיא ליה; דתנן: חל ערבי פסחים להיות בערב שבת - נשחט בשש ומחצה וקרב בשבע ומחצה. ונשחטיה מכי משחרי כותלי! -
מאי קושיא?
ודילמא כותלי דבית המקדש בשש ומחצה משחרי, משום דלא מכווני טובא!
אי נמי: שאני אברהם דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו,
אי נמי: משום דזקן ויושב בישיבה הוה.
1.
הפרשנים דנים בהרחבה בדברי רב יוסף ורבא. בפשטות, משמע בסוף הקטע שיש שלושה תירוצים מדוע אי אפשר ללמוד מאברהם אבינו, ולכן זמן מנחה מתחיל "רק" בשש שעות ומחצה ולא בתחילת השעה השביעית.
2.
שני התירוצים האחרונים מדגישים את ייחודו של אברהם אבינו ביכולת לדייק בזמן תפילת מנחה בתחילת השעה השביעית [ולא ב"שש שעות ומחצה"].
3.
בדרך כלל כשיש שני תירוצים בגמרא [ללא שמות חכמים] הניסוח הוא "איבעית אימא".
4.
יש אומרים שמשמעות הביטוי "אי נמי" היא כמו המשמעות של הביטוי "איבעית אימא" - תרוץ אחר [שלא מסכים לתירוץ האחר].
5.
ולפעמים "אי נמי" – הכוונה ל "וכן...":
6.
"בית אהרן", כרך ה , עמוד קעה:
ח) וראה במקנה אברהם כללי האלף אות ל"ח שכ' וז"ל:
אי נמי, מצינו "אי נמי" דלאו שתי דחיות נינהו אלא גמר העניין מדחיה הראשונה, כ"כ שכנה"ג יו"ד סימן ע"ג הגב"י
אות ט"ו ע"כ,
וזה כדברי הרשב"א ביצה ט' עמוד ב.
כלומר "אי נמי" הוא המשך התירוץ/ההסבר הראשון.
7.
בענייננו כנראה שמדובר בהסבר השני לעיל לביטוי "אי נמי", כלומר תוספת הסבר לתירוץ הקודם - מדוע לא לומדים מאברהם אבינו.
8.
לפי הסברנו כל תירוץ איננו חולק על התירוץ האחר, ולכן לא צריך להכריע בין התירוצים על פי הכלל, למשל, שהלכה כ"לישנא בתרא" [הלכה כלשון אחרון=הלכה כתירוץ אחרון וכד']. ואמנם מכמה פרשנים משמע שכן משתמשים בכלל של "הלכה כלישנא בתרא" - ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד כ, הערות יח-כא.
9.
ונראה שאם כל שלושת התירוצים הם עניין אחד הרי שיוצא הלכה למעשה שאסור להתפלל מנחה לפני שש שעות ומחצה - וזו מחלוקת הפוסקים - ראה דיון כללי על כך בפרשנים ב"מתיבתא".
