הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"אלא כי איתמר הכי איתמר"
יומא כז ע"א
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: זר שסידר את המערכה חייב. כיצד הוא עושה - פורקה וחוזר וסודרה. - מאי אהני ליה - אלא פורקה זר, וסודרה כהן. -
מתקיף לה רבי זירא: וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה ופסולה בזר? - ולא? והרי אברים ופדרים! - סוף עבודה דיממא היא. - והרי תרומת הדשן! - תחלת עבודה דיממא היא, דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: קידש ידיו לתרומת הדשן - למחר אינו צריך לקדש, שכבר קידש מתחלת עבודה. - ואלא קשיא! -
אלא כי איתמר - הכי איתמר, אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: זר שסידר שני גזירי עצים - חייב, הואיל ועבודת יום היא. - מתקיף לה רבא: אלא מעתה תיבעי פייס! - אשתמיטתיה הא דתניא: מי שזכה בתרומת הדשן - זכה בסדור מערכה, ובסדור שני גזירי עצים. - למימרא דעבודת יום בעיא פייס, עבודת לילה לא בעיא פייס? והרי אברים ופדרים! - סוף עבודה דיממא היא, - והרי תרומת הדשן! - משום מעשה שהיה. למימרא דעבודת יום, ושזר חייב עליה מיתה - בעיא פייס, אין זר חייב עליה מיתה - לא בעיא פייס? והרי שחיטה! - שאני שחיטה, דתחלת עבודה היא. - אמר מר זוטרא ואיתימא רב אשי: והא אנן לא תנן הכי; אמר להם הממונה: צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. ואילו זמן שני גזירי עצים - לא קתני! - הך דלית לה תקנתא - קתני, הך דאית לה תקנתא - לא קתני. ואיכא דאמרי, מתקיף לה רבי זירא: וכי יש לך עבודה שיש אחריה עבודה, ופסולה בזר?
מבנה הסוגיה:
1.
הדין הראשון [הגירסא הראשונה בדברי רבי יוחנן] כולל שני עניינים:
1.1
זר שסידר את המערכה חייב - מיתה.
1.2
אם הזר כבר סידר את המערכה חייב לפורקה ולסדר מחדש.
2.
ואת הדין השני הגמרא "מתקנת" ואומרת שכהן הוא שיסדר בפעם השניה - המתוקנת.
3.
רבי זירא "מתקיף". כלומר, הוא מקשה מכח סברא על דברי רבי יוחנן, וטוען שלא יתכן שפעולה שמותרת בלילה - כמו סידור המערכה - תהיה חייבת להיעשות דווקא על ידי כהן ותהיה פסולה בזר.
4.
בשלב הבא הגמרא מביאה ניסוח "מתוקן" של דברי רבי יוחנן.
5.
בכל אופן ממסקנת הקטע משמע שהדין הראשון של רבי יוחנן לא מתקבל ולכן צריך להיות שדינו של הזר שסידר את המערכה יהיה פטור מעונש.
6.
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ט הלכה ט:
סידר המערכה פורקה וחוזר הכהן וסודרה מפני שסידורה פסול.
הרמב"ם לא אומר שהזר שסידר את המערכה חייב מיתה. ובפשטות כך היא מסקנת הסוגיה כפי שהסברנו לעיל.
7.
כסף משנה הלכות ביאת המקדש פרק ט הלכה ט:
[ט] סידר המערכה פורקה וחוזר הכהן וסודרה וכו'. בספ"ב דיומא דף כ"ז:) אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן זר שסידר את המערכה חייב כיצד הוא עושה פורקה וחוזר [הכהן] וסודרה מתקיף לה רבי זירא וכי יש לך עבודה שכשירה בלילה ופסולה בזר וכו'
אלא כי איתמר הכי איתמר אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן זר שסידר שני גיזרי עצים חייב הואיל ועבודה תמה היא
ומשמע דסידור מערכה כשירה בזר וכאתקפתא דרבי זירא ואם כן יש לתמוה על רבינו שפסק דסידור מערכה בזר פסולה
ה"כסף משנה" מסביר שלפי ה"מתקיף" של רבי זירא נובע שגם דינו השני [כפי שהסברנו לעיל שבדברי רבי יוחנן יש שני עניינים] של רבי יוחנן "לא נכון" וצריך להיות שסידור המערכה כשר לכתחילה בזר, ואילו הרמב"ם פוסק שסידור המערכה על ידי זר פסולה.
8.
המשך דברי ה"כסף משנה":
ושמא יש לומר דמשמע ליה דלא מתמה ר' זירא וכי יש עבודה שכשירה בלילה וכו' אלא משום דמחייב ליה מיתה אבל משום פיסולא בלא חיוב מיתה לא הוה מתמה
וכן פירש"י אהא דמתקיף לה רבי זירא וכי יש לך עבודה שיש אחריה עבודה ופסולה בזר להתחייב מיתה עכ"ל וטעמא משום דכיון דאמאי דאמר רבי אסי אמר רבי יוחנן זר שסידר את המערכה חייב מתקיף ע"כ לומר דמחיוב מיתה מתקיף:
והוא עונה שיש הבדל בין שני הדינים, ואמנם הדין הראשון של רבי יוחנן נדחה אבל הדין השני לא נדחה ובהחלט יתכן שעבודת זר פסולה אבל אינה מחייבת אותו במיתה.
כלומר ה"מתקיף" לא היה על כל המימרא של רבי יוחנן.
9.
לפי זה נראה לומר דבר חדש: אחרי שהגמרא דחתה את דברי רבי יוחנן היא מביאה את דברי רבי יוחנן בניסוח שונה לגמרי - ובדין אחר:
"אלא כי איתמר - הכי איתמר..."
10.
של"ה - כללי התלמוד (ט) כלל אלף:
"קצז. בפרק שלישי דמכות דף יח ב), אמר רב גידל אמר רב, זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה לוקה. מתיב רבא וכו', אלא אי איתמר הכי איתמר, אמר רב גידל אמר רב זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה פטור.
וקשה, אמאי איצטריך לשבושי מימרא דרב, לימא דרב תנא הוא ופליג (כתובות דף ח א) ...
משמע מדבריו שמדובר בשינוי גירסא.
ולעניינו משמע שבעצם רבי יוחנן אמר את דבריו על שני גיזרי העצים ולא על סידור עצי המערכה.
11.
אבל לפי הדברים שהסברנו בדברי ה"כסף משנה" לעיל נראה לומר, שאולי משמעות הביטוי היא שרק אחד הסעיפים שבדברי האמורא נאמר על עניין אחר!
הדין הראשון בדברי רבי יוחנן [ב"גירסא" הראשונה] - שחייב מיתה - נאמר בשני גיזרי העצים, וזה ה"ניסוח השני".
והדין השני כנ"ל - שעבודת הזר פסולה נאמר בסידור המערכה, ומעניין שבשלב הראשון הגמרא מתחילה את הדיון דווקא בדין השני!
