מאת: הרב יהודה קוק
מחבר ספר "נופת צופים"
למה נקרא ביהמ"ק יער
יומא לט ע"ב
א"ר זוטרא בר טוביה למה נקרא שמו יער דכ' בית יער הלבנון, לומר לך מה יער מלבלב אף ביהמ"ק מלבלב.
ועוד יל"פ בזה מ"ט נקרא "יער", עפי"ד הגמ' בספ"ד דקידושין (פב.) דהגמלין רובן כשרים והספנין רובן חסידים, ופירש"י דהגמלים שפורשים למדברות למקום גדודי חיות וליסטים ויראים לנפשם ומשברים ליבם למקום. והספנין שפורשין למקום הסכנה ותמיד הם ברעדה יותר מן הגמלין, עכ"ל יעו"ש. וכ"כ בתוס' ר"י הזקן. ומאידך יעוי' בתוס' בפ"ב דב"ב (כא.) בד"ה כי מציון תצא תורה שכ' וז"ל, לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליר"ש וללמוד תורה, כדדרשי' בספרי למען תלמד ליראה וגו' גדול מע"ש שמביא לידי תלמוד לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מע"ש שלו והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליר"ש ועוסק בתורה, עכ"ל תוס' יעו"ש. ולכן התקינו שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות "בירושלים" כדכ' כי "מציון" תצא תורה ודבר ה' "מירושלים" מרוב קדושתו וסגולתו.
וא"כ י"ל דכ"ש הנמצא בביהמ"ק נמשך תיכף לעסק התורה וליר"ש מרוב "קדושת" הביהמ"ק ואף פורש מן העבירה "ומשבר ליבו למקום", וא"כ יל"פ דזהו דנקרא ביהמ"ק "יער", דכמו יער גורם לשבר ליבו למקום מדהוי מקום דגדודי חיות וליסטים ודומיא "דמדבר" כדפירש"י שם דה"נ ביהמ"ק גורם לזה ולכן נקרא "יער", והבן בס"ד.
ועד"ז יל"פ לגמ' לעיל פתח לבנון דלתיך וגו' א"ר יצחק בן טבלאי למה נקרא שמו לבנון שמלבין עוונותיהן של ישראל, דבנוסף "שמלבין" עוונותיהם ע"י "הקרבנות" שמכפר על בנ"י כמבואר בהרבה דוכתי, דה"נ "מלבין" ע"י "כניסה ושהייה" בעלמא לביהמ"ק דכבר עי"ז תיכף "משבר ליבו למקום" ועושה תשובה ופורש מחטאיו ומתחזק בעסק התורה ויר"ש, ואפי' אם אינו מקריב קרבן לכפרה ג"כ זוכה לבוא ע"י ביהמ"ק להלבין ולכפר על עוונותיו, ונכון בס"ד.
וכן יעוי' בתוס' בפ"ב דשבת (לא.) ד"ה אמונת שכ' בשם הירושלמי דה"ט דנקרא סדר "זרעים" "אמונה" לפי שמאמין בחי העולמים וזורע ע"ש [ודלא כרש"י שם], ויל"פ דה"ט מדהוי במצב של "פחד" שמא לא יזרע וכו' ע"כ מתוך זה "משעבד ליבו למקום" ומאמין בו וזורע. וכן יעוי' במשנה בפ"ג דר"ה (כט.) והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו' וכי ידיו של משה עושות מלחמה וכו' אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את ליבם לאביהם שבשמים היו מתגברים וכו' וכו' יעו"ש, וה"ט מדהיו במצב של פחד וסכנה ע"כ "שיעבדו ליבם לשמים", וכנ"ל.
