סקר
לקראת סיום מסכת עירובין






 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו  

 

ותשם בה את הילד ותשם בסוף – סוף מצוי

 

"ותשם בה את הילד ותשם בסוף רבי אלעזר אומר: ים סוף, רבי שמואל בר נחמני אמר: אגם, כדכתיב: קנה וסוף קמלו" (סוטה, יב ע"א) ... ותרא את התבה בתוך הסוף (סוטה, יב ע"ב).

פירוש: על הנאמר "וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף" ר' אֶלְעָזָר אוֹמֵר: ביַם סוּף. ר' שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: אֲגַם, כלומר, במקום שצומחים בו שיחים וקנים הניחה אותו, כְּדִכְתִיב [כפי שנאמר] ביאור מצרים: "קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ" (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).


שם עברי: סוף מצוי          שם באנגלית: Narrow Leaf Cattail         שם מדעי: Typha domingensis


הנושא המרכזי: לזיהוי הסוף


את הסוף אנו פוגשים במקרא לראשונה כמסתור שבו הניחה בת פרעה את התיבה: "ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר" (שמות, ב ג'). הסוף מופיע במקרא כמלווה של הקנה ושניהם צמחים הקשורים לשולי נחלים וביצות. צמחים אלו כפי שהם נקראים בימינו מייצגים משפחות שונות אך למרות זאת קיים ביניהם בלבול רב. הסוף שייך למשפחת הסופיים (תמונה 1) ואילו הקנה שייך למשפחת הדגניים (תמונה 2). האבחנה ביניהם פשוטה משום שלקנה עלים המסתעפים לכל אורכו ואילו לסוף אין "קנה" או גבעול אלא עלים צרים וארוכים העולים מהשורש. במבט מקרוב ניתן לראות שגבעול הקנה הוא צינור חלול ואילו עלי הסוף שטוחים ואטומים. בעונת הפריחה קל להבחין בין המינים גם מרחוק בעזרת מבנה התפרחת. לפריחת הקנה מבנה מבודר ואילו תפרחת הסוף צפופה ודמוית מברשת בקבוקים.

השיבוש השגור "קנה סוף" כשמו של הקנה או הסוף נובע מכך ששני צמחים אלו נזכרים יחד בפסוק "והאזניחו נהרות דללו וחרבו יארי מצור קנה וסוף קמלו" (ישעיהו, יט ו') אך יש לזכור שמדובר בשני צמחים שונים. "מצודת ציון" (שם) מפרש: "קנה וסוף - מיני דשאים הגדלים על שפת הנהר כמו כאשר ינוד הקנה במים וכמו ותשם בסוף". 

האם המין "סוף מצוי" בפי הבוטנאים בני זמננו הוא אכן המין המופיע במקרא? מתוך כך שמרים הייתה צריכה לאטום את תיבתו של משה – ותחמרה בחמר ובזפת – משתמע שהניחה את התיבה בתוך המים ולכן עלינו לאתר צמח הנפוץ במצרים, הגדל בגדות נחלים אך מתפשט אל תוך המים. אכן הסוף המצוי נמנה על החגורה הראשונה של צמחי הגדות, עשוי להזדקר מתוך שולי המים וקו גידולו עובר בתוך המים. שורשיו מסוגלים לגדול תחת כיסוי מים כאשר נופו מזדקר מחוץ למים (תמונה 3). המבנה הספוגי המיוחד של העלים מאפשר להם לנשום מתחת למים. בחתך בעלה ניתן לראות מערכת של תאים גדולים מאד. זו רקמה אוגרת אויר שתפקידה לאזן את צריכת הגזים של העלה. החמצן המיוצר על ידי העלה ביום נאגר לשימוש בלילה. 
 

         
 תמונה 1. סוף           צילמה: שרה גולד   תמונה 2.  קנה מצוי        צילמה: שרה גולד

 

       
 תמונה 3. סוף מצוי - על גדת הירקון    תמונה 4. גומא הפפירוס

 

הרחבה

לסוף אין מסורת זיהוי ברורה וייתכן גם שאין מדובר במין ספציפי אלא בשמה של קבוצת מינים הקשורה לגופי מים. ייתכן וכך ניתן להבין את העובדה שכמה מבין התרגומים אינם עקביים בתרגום הפסוקים השונים. לקושי הזיהוי מצטרפת העובדה שבפסוקים בשמות ובישעיהו מתואר הסוף כצמח מים מתוקים השוכן ביאורי מצרים ואילו בספר יונה (ב ו') אנו פוגשים את הסוף כצמח הגדל במימי התיכון (יונה הפליג מנמל יפו): "אפפוני מים עד נפש יסבבני סוף חבוש לראשי".
שמות הצמחים שאותם אנו מוצאים בתרגומים הם(1): תרגום השבעים – גומא הפפירוס (papyrus) (תמונה 4), בוולגטה (שמות) - גומא הפפירוס (papyrus), (ישעיהו) – סמר ((iuncus, תרגום יונתן – גומא, פשיטתא – גומא הפפירוס, רס"ג תירגם "דיס" שהוא האגמון (Scirpus). הרמב"ם מבאר סמר (Juncus) ואחד ממיניו הוא ה"אסל" (שם של אחד ממיני הסמר) (תמונה 5). אבן ג'נאח מזהה את הסוף עם גומא הפפירוס. במצרית קדומה מתייחסים השמות tuf, twfy (ייתכן ומכאן נובע השם סוף) לצמח גומא הפפירוס.

תרגומים אלו לא נותנים מענה לפסוק ביונה משום שהם מתייחסים לצמחים הגדלים בשולי גופי מים מתוקים או מלוחים אך לא בים עצמו. הרד"ק (יונה, ב ו') אכן מזהה את הסוף שבספר יונה כאצה ימית:

"הסוף הוא הגומא, ויש ממנו גדל על שפת היאור או הים לפיכך נקראים סוף (ים סוף?) שגדל על שפתו סוף רב. ויש ממנו שגדל בקרקע הים, בעיקרי ההרים, והוא שקורין לו בלע"ז אלג"א (Algae), והוא דק וארוך ונכרך בראשי הדגים, וזהו שאמר סוף חבוש לראשי".

כמה חוקרים הציעו לזהות את ה"סוף הימי" כצמח עילאי (בניגוד למזהים אותו כאצה)  חד פסיגי (2) בשם שרוכית זעירה (Zostera nana) (תמונה 6) הגדל בקרקעית הים סמוך לחוף עד עומק 10 מ'. לצמח זה עלים ארוכים היוצרים כעין כרי עשב ימי הנקרא "עשב ים" ומשמש למילוי מזרונים. לענ"ד זיהוי מוצלח יותר הוא של מינים שונים של אצות היוצרים סבך תת מימי, הנראה כשערות, וייתכן ולהם התכוון יונה כשאמר "סוף חבוש לראשי". דוגמא למינים הנראים כשערות ושוכנים בקרקעית הים נכללים בסוגים פרשדונית (Enteromorpha) (תמונה 7) וקלדופורה (Cladophora) (תמונה 8) מקבוצת הירוקיות.

חלק מהחוקרים המודרניים מזהים את הסוף המקראי עם מינים מהסוג Typha הנקרא גם בעברית בת זמננו בשם סוף. הסוף גדל בסמוך לקנה ואם כן מתאים לצירוף המקראי "קנה וסוף". לאור כך שבפסוק בספר שמות מופיעים השמות גומא וסוף ניתן להסיק שמקור השם סוף איננו בשם המצרי tuf שמשמעותו, כאמור, גומא הפפירוס. ייתכן והשם סוף נובע מצורת עליו דמויי הסיף (חרב). היתרון בזיהוי זה הוא בעובדה שבניגוד לצמחים האחרים המוגבלים לגדות הרי שהסוף עשוי להתפתח גם במים שעומקם עד כ - 30 ס"מ ויותר וכך ניתן להבין את הצורך של בת פרעה לאטום מפני מים את התיבה שבה הניחה את משה. הסוף המצוי היה צמח מים אופייני לשפת היאור כפי שניתן ללמוד מעדויות ארכיאו-בוטניות רבות ממצרים העתיקה. ייתכן ומדובר בצמחי מים אחרים כגון הסמר והאגמון שגם שרידיהם נמצאו במצרים העתיקה. 
 

       
 תמונה 5. סמר חד    תמונה 6. שרוכית זעירה          צילם: Colin.faulkingham

 

ביולוגיה 

הסוף הוא עשבוני רב-שנתי הגדל ליד מים עומדים או זורמים. לעיתים קרובות מתייבש נופו העליון בחורף ונסחף בזרמי המים. לקראת הקיץ הוא מתפתח במהירות ובולט מחדש בנוף. הוא נמנה עם החגורה הראשונה הסמוכה למים של צמחי הגדות, ועשוי להזדקר מתוך שולי המים. קו גידולו עובר בתוך המים או על הגדות, במקומות שאינו נדחק מהם על-ידי צמחים אחרים. שורשיו מסוגלים לגדול תחת כיסוי מים בגובה 30 ס"מ ויותר ונופו מזדקר מחוץ למים. שושנת העלים יוצאת מגבעול קצר המצוי בתוך הקרקע והוא חסר גבעולים מעל פני הקרקע. העלים סרגליים, זקופים וארוכים מאד. אורכם עשוי להגיע ל – 2 מ'. רוחבם כס"מ והוא אינו משתנה כמעט לכל אורך העלה. 

העלים אמנם צרים אך הם בשרניים ועובים מגיע ל – 4 מ"מ. אם חותכים את העלה לאורכו אפשר להבחין במערכת של חללים גדולים מאוד. רקמה זו אוגרת אוויר (אארנכימה) ותפקידה לאזן את צריכת הגזים של העלה על ידי אגירת החמצן המיוצר על ידי העלה ביום לשימוש בלילה. חללי האויר גם מאפשרים מעבר אויר עשיר בחמצן מהעלים אל קנה השורש ואל השורשים השקועים בבוץ. המבנה הספוגי של העלים מקנה לעלה הארוך את מבנהו היציב והגמיש ובעזרתו הוא מסוגל לנצל את כוח העילוי של המים ולעמוד זקוף למרות אורכו הרב. לעיתים קרובות העלה מפותל מעט סביב ציר האורך שלו, תכונה המגבירה את יציבותו. במקומות שונים בעולם משתמשים עד היום בעלי הסוף לקליעת חפצים שונים כמו סלים ומחצלות ועוד.

מחלקו התחתון של הגבעול יוצאים שורשים עבים וקנה-שורש, שמהם מתפתחים צמחים נוספים ברבייה וגטטיבית (רבייה אל-מינית). ההתפשטות בדרך זו יעילה ביותר. הצמחים החדשים גדלים בקרבת צמח האם במרחק של כ – 10-20 ס"מ, אולם מהירות הגידול גדולה והיא מאפשרת לקבוצת הצמחים להשתלט על שטחים נרחבים. גם הפצת הזרעים בעזרת הרוח יעילה, והצמח מצליח לתפוס שטחים נרחבים, בעיקר בגדות נחלים ובמקווי-מים חדשים, בתוך שילוב של כיבוש באמצעות זרעים והתבססות והתפשטות ברבייה וגטטיבית.

הפריחה בחודשי הקיץ (יוני-אוקטובר). התפרחת נישאת על עמוד עגול, זקוף וגבוה (כ - 2 מ' ויותר), היוצא ממרכז שושנת העלים. גם עמוד התפרחת עשוי מתאים גדולים וספוגיים ואינו חלול. התפרחת - אשכול צפוף המורכב מפרחים קטנים, מחולקת לשני חלקים שביניהם ריווח ניכר. בקצה העליון של הגבעול נישאת תפרחת זכרית ומתחתיה, נישאת תפרחת נקבית בצבע חום. עטיף הפרח עשוי 3 קשקשים קרומיים. לפרח הנקבי עמוד-עלי אחד ולפרח הזכרי 1-3 אבקנים. התפרחות חובקות את הגבעול ונראות כמברשת לניקוי בקבוקים. מבנה התפרחת הנאה מפתה לשמור אותה יבשה בבית לקישוט. אולם לאחר התייבשותה היא מפיצה בכל הבית מאות אגוזיות (זרעים) מצויצות (בטבע הסוף מופץ בעיקר על ידי הרוח). הפתרון הוא לצפות את התפרחת מראש בלכה שקופה. 
  

         
תמונה 7. פרשדונית          צילם:  Nuyttens, Filip    תמונה 8. קלדופורה         צילם:  Gabriele Kothe-Heinrich


 


(1) בחלק מהתרגומים אנו מוצאים גם פרשנויות המגדירות את בית הגידול ואינן מתייחסות לצמחים ספציפיים.
(2) בהגדרה הבוטנית אין הוא אצה כדברי הרד"ק אלא צמח עילאי. כמובן שקשה להניח שבתקופת הרד"ק אבחנה זו הייתה קיימת.
  

 
 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 11 (עמ' 303).
מ. לבנה, סוף מצוי, "צמח השדה".
ז. עמר, צמחי המקרא, הוצאת ראובן מס, ירושלים תשע"ב (עמ' 204 - 205).
י. פליקס, עולם הצומח המקראי (עמ' 291).

לעיון נוסף:

באתר "צמח השדה": "סמר חד", "גומא הפפירוס", "אגמון הכדורים".

 
  

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.




כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר