דיוק וחידוש ברש"י
מסכת יומא דף יח
עמוד א-ב
רש"י ד"ה אישי. אדוני:
מסרוהו זקני בית דין. שקראו לפניו בסדר היום:אישי. אדוני:
רש"י חוזר ומסביר באותם מילים בעמוד א וב' בשני המשניות ובדרך כלל רש"י אינו חוזר להסביר ללא צורך מיוחד אפילו לא באותה מסכת וכאן חוזר בסמיכות כל כך, ונראה לומר שבכך רש"י מורה לנו שהאומרים לו כך אין הם אותם האומרים בשני המשניות, במשנה הראשונה הם זקני בית דין ובשניה האומרים הם המשביעין והם זקני כהונה, דהיא שבועת רשות ואינה חובה כשבועה שעל ידי בית דין, ועל כן גם רש"י מסביר בתחילת המשנה מסרוהו זקני בית דין - שקראו לפניו בסדר היום, וכוונתו שרק לימוד ההלכות בלבד - זה מה שזקני בי"ד עושים, ולאחר מכן הם הולכים וזקני כהונה ממשיכים, ומכאן שהיה אפשר לומר שהמשמעות אישי שונה כשהיא נאמרת ע"י זקני בי"ד שמשמעותה לשון של כבוד, או כשנאמר ע"י חבריו הכהנים שיכולה להתפרש כלשון חיבה, וכעין דאיתא בנביא (הושע פרק ב פסוק יח)וְהָיָה בַיּוֹם-הַהוּא נְאֻם-יְהוָה, תִּקְרְאִי אִישִׁי; וְלֹא-תִקְרְאִי-לִי עוֹד, בַּעְלִי. ומפרש רש"י תקראי אישי וגו'. תעבדוני מאהבה ולא מיראה אישי לשון אישות וחיבת נעורים : בעלי. לשון אדנות ומורא ורבותינו פירשו ככלה בבית חמיה ולא ככלה בבית אביה :
