סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 853
 

"וירד עליו שלג מן השמים וכו' הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה, עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג וכו' אמרו ראוי זה לחלל עליו את השבת"

יומא לה ע"ב

וצ"ב, מהו "ראוי" זה לחלל עליו את השבת, וכי יש אדם מישראל שאינו ראוי שיחללו עליו את השבת, הלא פיקו"נ דוחה כל התורה כולה. ומכח קושיא זו הוכיח בעל שו"ת שבות יעקב [בפירושו עיון יעקב על עין יעקב] שכל מה שמחללים שבת על חולה שיש בו סכנה, הני מילי שחלה מעצמו, אבל אם הכניס עצמו לסכנה, או המאבד עצמו לדעת אין מחללים עליו את השבת, אעפ"י שבימות החול חייבים להצילו, ומשום הכי אמרו שדווקא הלל שעשה מה שעשה משום שהיה צמא לתורה מחללים עליו את השבת וראוי זה לחלל עליו את השבת, אף שעל אחרים בכה"ג אין מחללים את השבת. ובאמת, בספר "ופריו מתוק" בפתיחה, הביא הגר"י זילברשטיין שליט"א ששאל את חמיו מרן הגריש אלישיב זצ"ל כיצד היה מותר לו, להלל, לסכן את חייו ולשמוע את דברי התורה עד לקיפאון עצמותיו, הרי אמרו חז"ל [ב"ק סאי] שכל המוסר עצמו למות על דברי תורה, אין אומרים דבר הלכה בשמו משום שסיכן ת חייו ואסור לעשות כן, ואיך נהג כך הלל הזקן. והשיבו הגרי"ש זצ"ל באמצעות סיפור: לפני שמונים שנה היה בירושלים יהודי שלא היה ת"ח גדול, לקראת שבת ביקשה אשתו שילך לשוק לקנות דברים לשבת, עובר זמן והאיש אנו חוזר, ביקשה האשה מהבן שילך לחפש את אבא בשוק, עשה הבן כמצות אמו הלך וחיפש וחיפש עד שנפלו עיניו על חנות יין קטנה ושם הוא רואה את אביו מתנדנד מצד לצד כשיכור עם כוסית בידו. שאלו הבן מה קרה? והשיבו, נכנסתי לשתות רק כוסית אחת קטנה, לא נורא. לכוסית אחת אין כלל השפעה, לאחר הראשונה רציתי עוד כוסית, אח"כ לגמתי עוד כוסית ועוד אחת, וככה חלפו השעות... יתכן – אמר הגרי"ש אלישיב שליט"א – שזה מה שאירע עם הלל, הוא לא חשב להשאר שם עד שיגיע למצב של פיקו"נ, אלא רק להאזין לזמן מה לדברי הלומדים, שמע אפוא קושיא או סברא אחת, וכשהתכונן לרדת פתאם נעצר הוא שומע את אחד הלומדים למטה מקשה קושיא חזרה, אמר לעצמו איך ארד בלי לשמוע את התירוץ על כזו קושיא נפלאה, אח"כ הוא שומע את אבטליון פותח מיד בהסבר המשנה והנה התלמידים שוב מקשים והוא מתרץ, הם פורכים והוא משיב, הלל אינו יכול להיפרד כך עד אור הבוקר כשקפא שם על הגג.

[ש.א.ח]