הרב ירון בן-דוד
בארות יצחק
האם רפת חייבת במזוזה?
יומא יא ע"א
אחת הסוגיות הארוכות ביותר העוסקות בדיני מזוזה נמצאת בדפים שלמדנו השבוע. מתוך כל הסוגיה הזו, ברצוני להתמקד בשאלה אחת: האם יש צורך במזוזה בכניסה לרפת? לכאורה נראה שיש בשאלה זו מחלוקת אמוראים, ואולי גם מחלוקת תנאים. כך נאמר בסוגייתנו:
1. תלמוד בבלי יומא יא, א
תני רב כהנא קמיה דרב יהודה: בית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות - פטורין מן המזוזה, מפני שהנשים נאותות בהן. ומאי נאותות - רוחצות. - אמר ליה רב יהודה: טעמא - דרוחצות, הא סתמא - חייבין? והתניא: רפת בקר פטורה מן המזוזה! אלא, מאי נאותות - מתקשטות. והכי קתני: אף על פי שהנשים מתקשטות בהן - פטורין. –
אמר ליה רב כהנא: ושהנשים מתקשטות בהן פטורין? והתניא: רפת בקר פטורה מן המזוזה, ושהנשים מתקשטות בה - חייבת במזוזה! אלא מאי אית לך למימר - מתקשטות תנאי היא, לדידי נמי סתמא תנאי היא.
דתניא: ביתך - ביתך המיוחד לך, פרט לבית התבן ולבית הבקר ולבית העצים ולבית האוצרות, שפטורין מן המזוזה, ויש מחייבין. באמת אמרו: בית הכסא, ובית הבורסקי, ובית המרחץ, ובית הטבילה, ושהנשים נאותות בהן - פטורין מן המזוזה.
רב כהנא מתרץ לטעמיה, ורב יהודה מתרץ לטעמיה:
רב כהנא מתרץ לטעמיה: ביתך - ביתך המיוחד לך, פרט לבית התבן, ולבית הבקר, ולבית העצים, ולבית האוצרות, שפטורים מן המזוזה בסתם. ויש שמחייבים בסתם. באמת אמרו: בית הכסא, ובית הבורסקי, ובית המרחץ, ובית הטבילה, ושהנשים נאותות בהן, ומאי נאותות - רוחצות, פטורין מן המזוזה...
ורב יהודה מתרץ לטעמיה; הכי קתני: ביתך - ביתך המיוחד לך, פרט לבית התבן ובית הבקר ובית העצים ובית האוצרות, שפטורין מן המזוזה אפילו מתקשטות. ויש מחייבין במתקשטות. אבל סתם - דברי הכל פטור. באמת אמרו: בית הכסא, ובית הבורסקי ובית המרחץ, ובית הטבילה, אף על פי שהנשים מתקשטות בהן - פטורין מן המזוזה, משום דנפיש זוהמיה.
ולרב יהודה סתמא דברי הכל פטור? והתניא: בשעריך - אחד שערי בתים, ואחד שערי חצירות, ואחד שערי מדינות, ואחד שערי עיירות, ורפת, ולולין, ומתבן, ואוצרות יין, ואוצרות שמן - חייבין במזוזה. יכול שאני מרבה אף בית שער אכסדרה ומרפסת? - תלמוד לומר בית, מה בית מיוחד לדירה - יצאו אלו שאין מיוחדין לדירה. יכול שאני מרבה אף בית הכסא, ובית הבורסקי, ובית המרחץ, ובית הטבילה? - תלמוד לומר, בית, מה בית העשוי לכבוד - אף כל העשוי לכבוד, יצאו אלו שאין עשויין לכבוד. יכול שאני מרבה אף הר הבית והלשכות והעזרות? תלמוד לומר בית, מה בית שהוא חול - אף כל שהוא חול, יצאו אלו שהן קודש! תיובתא.
תני רב שמואל בר יהודה קמיה דרבא; ששה שערים פטורין מן המזוזה: בית התבן, ובית הבקר, ובית העצים, ובית האוצרות, ושער המדי, ושער שאינו מקורה, ושער שאינו גבוה עשרה. אמר ליה: פתחת בששה וסלקת בשבעה? - אמר ליה: שער המדי תנאי היא.
כבר על השאלה הראשונה ששאל רב יהודה, שואלים התוספות: אולי אפשר היה לענות בפשיטות שהברייתא שאומרת בפשטות שרפת בקר פטורה מן המזוזה עוסקת ברפת שנשים רוחצות בו! עונים בעלי התוספות שיש להבדיל בין רפת לבין בית הבקר:
2. תוספות מסכת יומא דף יא עמוד א
והתניא רפת בקר פטורה מן המזוזה - תימה לי לימא ההיא איירי כשהנשים רוחצות בו וי"ל ברפת בקר אין הנשים רוחצות דדוקא בית הבקר דלעיל דהיינו שעשוי לבקר אבל אין מעמידין בה בהמות בקביעות נשים רוחצות בו אבל רפת בקר משמע שעומד בו בקר בקביעות והוא מלוכלך בזבל הבקר אין הנשים רוחצות בו.
בכל מקרה, ראינו שישנה מחלוקת בין רב יהודה לבין רב כהנא בשאלה האם רפת סתם – שנשים אינן רוחצות בו, אך גם אינן מתקשטות בו – חייבת במזוזה או לא. לדעת רב כהנא זו מחלוקת תנאים, ואילו לדעת רב יהודה, רפת כזו פטורה ממזוזה. אם הנשים מתקשטות בו, הרי שלדעת רב כהנא היא ודאי חייבת במזוזה, ולדעת רב יהודה יש בזה מחלוקת תנאים.
בהמשך ראינו שהגמרא הקשתה על שיטתו של רב יהודה, כי ישנה ברייתא שבה כתוב שרפת סתם חייבת במזוזה, והרי לדעת רב יהודה כולם מודים שרפת סתם פטורה. אמנם אח"כ ישנה גם ברייתא שבה כתוב שרפת סתם פטורה ממזוזה, אבל זו אינה קושיה על רב כהנא, כי הוא אמר שברפת סתם יש מחלוקת תנאים, והוא יוכל להעמיד את הברייתא הזו כדעה שרפת סתם פטורה ממזוזה.
לכן, לכאורה, בבואנו לפסוק הלכה, עלינו לפסוק לפי שיטתו של רב כהנא, שעליה לא קשה. ואולם, הרמב"ם כתב כך:
3. רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ו
בית התבן בית הבקר בית העצים בית אוצרות פטורין מן המזוזה, שנאמר "ביתך" - ביתך המיוחד לך, פרט לאלו וכיוצא בהן. לפיכך רפת הבקר שהנשים יושבות בה ומתקשטות בה חייבות במזוזה שהרי יש בה יחוד לדירת אדם. בית שער אכסדרה ומרפסת והגינה והדיר פטורין מן המזוזה מפני שאינם עשויין לדירה, אם היו בתים החייבין במזוזה פתוחין למקומות אלו חייבין במזוזה.
הרמב"ם פסק, אם כן, כדעתו של רב יהודה, למרות שהגמרא הקשתה עליו. (שאר הראשונים פסקו כרב כהנא שרפת סתם חייבת במזוזה, כפי שנראה בהמשך). ועלינו להבין: מדוע פסק הרמב"ם כדעה שנדחתה בגמרא?
מסביר ר' יעקב ברוכין כך:
4. משכנות יעקב (ר' יעקב ברוכין מקרלין, המאה ה-19, רוסיה הלבנה) סימן סג
ולענ"ד נראה ליישב דעת הרמב"ם ז"ל שפסק אליבא דרב יהודה, דהנה בתר הך ברייתא דרב כהנא איתא שם בגמרא אידך ברייתא: תני רב שמואל בר יהודה קמי דרבא ששה שערים פטורין ממזוזה: בית התבן, ובית הבקר, בית העצים, ובית האוצרות, ושער המדי וכו'. א"ל: פתחת בששה וסלקת בשבעה!? א"ל: שער המדי תנאי היא... ועל כרחך צריכים אנו לפרש כוונתו דתנאי היא ובפלוגתא לא קמיירי... ואם כן, אף דאיתותב רב יהודה, מ"מ הך ברייתא מסייע ליה כאוקימתיה בברייתא דלעיל דהפלוגתא היא דוקא במתקשטות, אבל בסתמא כולי עלמא מודי דפטור... אבל אי נאמר כרב כהנא דפלוגתייהו בברייתא דלעיל בסתמא, אם כן קשה איך קחשיב בברייתא דששה שערים בית הבקר, הא בפלוגתא מיתניא, ואיהו בפלוגתא לא קמיירי. אלא ודאי כאוקימתא דרב יהודה לעיל, ואם כן הך ברייתא מסייע ליה לרב יהודה ונשנית לקמיה דרבא, דהוא בתראה, ולכן שפיר פסק הרמב"ם כוותיה דרב יהודה וכאוקימתיה דבסתמא כולי עלמא פטור, ובמתקשטות פליגי, ופסק לחומרא. זה נ"ל ברור ביישוב דעת הרמב"ם.
ואולם, רוב הראשונים פסקו בניגוד לרמב"ם, והם פסקו כרב כהנא, שרפת סתם חייבת במזוזה. כך נפסק בשולחן ערוך:
5. שו"ע יורה דעה סימן רפו סעיפים א-ב
אלו המקומות שחייבים במזוזה: אחד שערי בתים ושערי חצרות, מדינות ועיירות, רפת בקר ולולין ואוצרות יין ושמן ובית האשה ובית השותפים, כולם חייבים.
בית התבן, בית העצים ובית הבקר חייבים. ואם הנשים רוחצות בהם, כיון שעומדות שם ערומות, אין כבוד שמים להיות שם מזוזה.
אגב, גם השו"ע – כמו התוספות - הבחין בין רפת (שמופיע בסעיף א) לבין בית הבקר (שמופיע בסעיף ב). לגבי הרפת הוא כתב בפשטות שהיא חייבת במזוזה, ואילו לגבי בית הבקר הוא סייג את הדברים בתנאי שהנשים אינן רוחצות בו.
ולכאורה אפשר לשאול: הרי ראינו בגמרא שאכסדרה, בית שער ומרפסת פטורים ממזוזה מכיון שהם אינם מקום של דיורים. גם לגבי בית כנסת, הגמרא אמרה שרק אם יש בו דירה לחזן הוא חייב במזוזה. האם רפת הוא יותר מקום של דירה? על כך עונה ה"דרישה" שהצורך בדיורים הוא רק כאשר יש צד גריעותא: או מקום טינופת או – להבדיל – מקום של קדושה, אבל אם אין זה מקום של טינופת או קדושה, אין צורך בדיורים קבועים:
6. דרישה (הרב יהושע פלק כ"ץ, המאה ה-16, פולין), יורה דעה סימן רפו ס"ק ב
והנה כלל הדברים הוא דהיכא דאיכא קדושה או היכא דאיכא מקום הטינופת אז בעינן בית דירה ממש שידור בו תמיד, אבל היכא דליכא חד מהנך, כגון בית המתבן וכו' וכל הני דלעיל אפילו אינם דרים שם ממש כיון דיוצאין ונכנסים בם חשיב בית דירה.
רואים אנו כי ההתייחסות לרפת לא היתה כמקום של טינופת, שהרי נפסק בשו"ע שרפת סתם חייבת במזוזה, ואין צורך שיהיה שם בית דירה לאדם, אבל לדעת הרמב"ם רפת תהיה חייבת במזוזה רק אם הנשים מתקשטות שם.
גם הגר"א כתב שיש לשים מזוזה ברפת, ואם חושש מכך שהמקום הוא מטונף, יש לכסות את המזוזה בשני כיסויים:
7. מעשה רב (ר' אליהו מוילנא, המאה ה-18, ליטא) אות צט
אפילו רפת בקר חייב במזוזה. ואם חושש למקום מטונף יראה שיהיה השם סגור, שלא יהיה נראה לחוץ.
כמובן שיש לציין שברפתות שלנו היום – שהן סככות – ודאי אין צורך במזוזה, שהרי אין בהם בכלל צורת הפתח. אבל השאלה עולה לגבי מתקן החליבה, שהוא מבנה עם פתחים. האם יש צורך במזוזה? לכאורה לפי האמור בשולחן ערוך יש צורך במזוזה!
ואולם, הרב דב בריש גוטליב, בספרו 'יד הקטנה' כותב שלא נהגו כן:
8. יד הקטנה (הרב דב בריש גוטליב, המאה ה-19, ליטא) הלכות מזוזה פרק ב ס"ק יב
בית הבקר ובית האוצר סתמן חייבים, כגון דיוצאים ונכנסים בו ומשתמשים שם חשיב בית דירה, אבל אם יש שם מקום טינופת, כגון שהנשים רוחצות שם ערומות פטורין מן המזוזה, ואין לעשות מזוזה ולכסות אותה כנ"ל, דשאני הכא כיון שאינם בית דירה ממש המה מדינא פטורים כלל מן המזוזה במקום הטינופת.
בית הבקר. בשו"ע שם פסק בפשיטות דאפילו רפת בקר ולולין חייב במזוזה וכתב שם הט"ז בשם התוספות דהא דלא חילק גבי רפת באם נשים רוחצות שם לפי שבית הבקר אין הבקר שם בקביעות, הלכך דרכן של הנשים לרחוץ שם, אבל ברפת הבקר בקביעות והיא מלוכלכת תמיד בזבל הבהמות, על כן אין הנשים רוחצות שם. וכתב עוד: ואע"פ שהוא מקום טינופת, מ"מ חייבת במזוזה, משום דלא נפיש זוהמייהו כל כך, ולא דמי לבית הכסא דנפיש זוהמיה עכ"ל. וכן כתב הש"ך. אבל עכשיו אין אנו רואים בשום מקום לעשות מזוזה ברפת. וצ"ל דהט"ז והש"ך אסברי כך למה שחייבו הרפת בתלמוד, ועל כן צריכין לומר דבימיהם מ"מ היתה נקיה קצת, ולא נפיש זוהמייהו, אבל עכשיו בחוש אנו רואים דנפיש זוהמייהו... על כל פנים אם הדלת היא מבפנים והמזוזה היא מבחוץ ראוי לעשות בה מזוזה, והכל לפי ראות עיניים.
ואולם, הרב זאב טורבוביץ לא הסכים לקבל סברא זו, ואמר שאין שום יסוד להניח שהרפתות שלנו יותר מזוהמות מהרפתות שבזמן הגמרא. ראשית, הוא מיישב באופן מקורי גם את שיטתו של הרמב"ם שפסק כרב יהודה למרות שהגמרא הקשתה עליו:
9. תפארת זיו (הרב זאב טורבוביץ, המאה ה-20, מזרח אירופה) או"ח סימן ג
אחדש"ת של אדמו"ר כו' כיאות לרומ"ע כתר"ה כו' הנה אבקש מאדמו"ר שיואיל נא מטובו ללמדנו הלכה למעשה כו' והיינו פה באכסניא הנ"ל יש פתח אחורי הבית להצד של בית הבקר ובית העצים ובית האוצרות... ויש שם ג"כ רפת בקר אשר יש שם זבל הבהמות תדיר וכו'. מסופק לי אם רפת בקר הנ"ל מחוייב שם במזוזה... ומה שעומד כנגדי הוא שראיתי בפתחי תשובה שם ס"ק ב ד"ה רפת בקר כו' דמה שאין נוהגין עכשיו בשום מקום לעשות מזוזה ברפת בקר כו'
תשובה. אחד"ש הטוב הנה חזקו עליי דברי קדשו להודיעו דעתי העניה בדין רפת בקר אם הוא חייב במזוזה או לא...
הנה ביומא דף יא פליגי רב כהנא ורב יהודה בזה אם רפת בקר חייב במזוזה או לא. ולרב כהנא הוה בזה פלוגתא דתנאי בסתמא אם אין ידוע שרוחצות בו הנשים וגם אינו ידוע אם מתקשטות בו, ולרב יהודה לכו"ע פטור. ואסיק שם הש"ס לדברי רב יהודה בתיובתא. ולכן פסק הרא"ש בהלכות מזוזה דחייב, וכן נראה מדברי הרי"ף. וכן פסקו הטור והשו"ע ביו"ד סימן רפו וכל האחרונים. אמנם הרמב"ם בפ"ו מהלכות מזוזה פסק דפטור בסתמא, וכתב הכסף משנה בטעמו דכרב יהודה קי"ל לגבי רב כהנא, דכיון דרב כהנא תני קמיה משמע דתלמידו היה, ואין הלכה כתלמיד במקום הרב עכ"ל. אבל הוא תימא לע"ד, דהרי אמרו דרב כהנא ור' אלעזר תלמידי דרב לגמרא דרב הוו צריכין לסברא דרב לא הוו צריכין. ורב יהודה הלא תלמיד גמור דרב ושמואל היה...
אמנם נלע"ד דדעת הרמב"ם הוא נכון בטעמו מאוד, דהרי אף אי איתותב רב יהודה, לא איתותב בעיקר הדין כלל אלא רק בזה שאמר דליכא פלוגתא בזה. אבל בעיקר הדין הרי יכול להיות שגם רב כהנא מודה לו דאף שיש מחייבין מ"מ לדינא הלכה כת"ק דידהו דפוטר בסתמא ג"כ לרב כהנא. ולכן אנן לדידן כיון דחזינן דרב יהודה פשיטא ליה לדינא דפטור בסתמא ודעת רב כהנא לא ידעינן כלל אם פליג עליה בזה או לא, ונוכל לומר ברויחא דלענין דינא לא פליג עליה כלל, אלא גם הוא מודה דהלכה כת"ק, לכן שפיר פסק כפשיטותו של רב יהודה כיון דלא שמענו כלל דרב כהנא פליג עליה לענין דינא, ולמעט במחלוקת עדיף. והוא טעם נכון מאוד לע"ד...
אמנם הפתחי תשובה הביא שם בשם הס' יד הקטנה שכתב דמה שאין נוהגין עכשיו בשום מקום לעשות מזוזה ברפת נ"ל דדוקא בימיהם דהיתה נקיה קצת ולא נפיש זוהמייהו, אבל עכשיו אנו רואין בחוש דנפיש זוהמייהו עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהין: חדא, דמי יאמר לן דבימיהם היתה הרפת נקיה יותר? ועוד, דאם כן לפי דברי התוספות הנ"ל דרפת הוא קבוע לבהמות יותר מבית הבקר ומלוכלך בזבל יותר, מאי פריך שם מרפת בקר דאמר שם בברייתא דפטור, על הברייתא דאמרה דבית הבקר חייבת? נימא ג"כ לחלק בין רפת דמלוכלך בזבל ונפיש זוהמייהו טפי לבית הבקר דלא נפיש זוהמייהו!? אלא ודאי שאין שום חילוק בזה...
ולכן ודאי אין שום חילוק בין רפש לרפש. אמנם נראה דע"כ צריך לומר בכוונת הס' יד הקטנה באמרו דעכשיו נפיש זוהמייהו דר"ל במקום שיש בו גם צואת אדם, ובזה ודאי צדקו דבריו, דאז ודאי הוא פטור ממזוזה ככל בית הכסא, ולכן נהגו להקל בזה משום דע"פ רוב אינם נקיים מצואת אדם. אבל במקום שידוע שהוא נקי מזה בודאי אין בו שום מנהג והוא חייב במזוזה.
הרב אליעזר מלמד, לעומתו, סבור כי יש הבדל גדול בין רפתות של פעם לרפתות של היום, ואין לשים מזוזה ברפת שיש בה הרבה מאוד פרות. כך פסק גם הרב עובדיה יוסף:
10. פניני הלכה (הרב אליעזר מלמד שליט"א) הלכות מזוזה אות ד
הלכה מוזרה, לכאורה, מובאת ב'שולחן-ערוך' (יו"ד רפו, א), שחייבים לקבוע מזוזה ברפת בקר ולולי תרנגולות. והשאלה העולה מאליה: הרי ידוע שאין קובעים מזוזה במקומות שאינם מכובדים, כחדר אמבטיה למשל, ואם כן מדוע צריך לקבוע מזוזה בפתחי הרפתות והלולים?
התשובה היא, שרפת הבקר של פעם איננה דומה לרפת של היום, וכן הלול של פעם שונה מהלול של היום. פעם היו לאדם ממוצע כשני חדרים, באחד היה רגיל לגור עם בני ביתו, ובשני היו שוכנים להם אחר כבוד הפרה והתרנגולות, ופעמים רבות היו משתמשים גם בחדר הרפת לצרכי הבית, למשל, לאחסון רהיטים מסוימים, והיו משפחות שאף נהגו לבשל ולאפות בו. וכיוון שנהגו להשתמש בו גם לצרכי הבית, חובה היתה לקבוע בו מזוזה, אף שעיקר שימושו היה לבעלי חיים.
אבל הרפתות של ימינו, שבכל רפת מצויות פרות רבות, והצחנה שם רבה מאוד, ודאי שאין הן דירת כבוד, ואין לקבוע ברפתות אלו מזוזה. וכן הדין לגבי לולי התרנגולות בזמננו, שהואיל ורגילים לגדל בכל לול מספר רב של תרנגולות, הריח היוצא משם רע מאוד, ואין זה דירת כבוד, ודינם כדין השירותים והמקלחת, ולכך אין לקבוע בהם מזוזה.
לסיכום: סככה של רפת ודאי אינה צריכה מזוזה. מבנה שיש לו צורת הפתח ויש בו צואה של פרות, לדעת חלק מהאחרונים (הגר"א וה'תפארת זיו') חייב במזוזה בלי ברכה, ואילו לדעת אחרים (הרב אליעזר מלמד, הרב עובדיה יוסף) אינה חייבת במזוזה. מתקן חליבה, שיש לו רצפת בטון שנשטפת כל הזמן, לענ"ד לא גרועה יותר מרפת שבזמן הגמרא, ולענ"ד יש לקבוע בה מזוזה בלי ברכה, אך יש לוודא שהמזוזה עטופה בשתי עטיפות (הניילון וכיסוי הפלסטיק מספיקים לצורך כך).
