סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"הילכתא למשיחא"

יומא יג ע"א


אמר רבי יוחנן:
הלכה כרבי יוסי. ומודה רבי יוסי שאם עבר ועבד - עבודתו כשרה. אמר רב יהודה אמר רב: הלכה כרבי יוסי, ומודה רבי יוסי שאם מת ראשון - שחוזר לעבודתו. - פשיטא! - מהו דתימא: הויא ליה צרה מחיים, קא משמע לן. 

תוספות מסכת יומא דף יג עמוד א:

הלכה כר' יוסי - תימה הילכתא למשיחא דכי ה"ג פריך בזבחים פרק ב"ש (דף מה.) ובפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נא:)

תוס' מקשה, שיש כלל, שלא פוסקים בגמרא "הילכתא" בנושאים שאינם אקטואליים, כאלה שנוהגים רק לכשיבנה בית המקדש - עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים. ויש להסביר, תוס' לא מתכוון לשאול מדוע פוסקים בכל העניינים שבמסכת יומא, אלא רק על אותם מקומות שנאמר בהם "הלכה כ...". מה ההבדל בין אלה לאלה? אולי כוונתו לכך, שבהלכות של מסכת יומא ["הילכתא למשיחא"] לא תקפים בהכרח כללי הפסיקה. ולפי דברינו בנושא הקודם של "הלכה כרבי יוסי" אולי כוונת תוס' להקשות שלא היה צורך לאמוראים להכריע בניגוד לכללי הפסיקה שהלכה דווקא כרבי יוסי [נגד "רבים" וכנגד "סתם משנה" - ראה שם]!

בכל אופן תוס' עכשיו נותן 3 תשובות לדבר:

ויש לומר דאיכא נפקא מינה אפילו בזמן הזה לפרנס הממונה על הציבור ועבר מחמת אונס שכשיעבור האונס חוזר לשררתו וגם נוהגין כבוד בשני כי ההוא מעשה דר"ג וראב"ע וההיא דבפ' קמא דתענית (דף ד:) דפסיק כר"ג דאמר בז' במרחשון שואלין הגשמים ומוקי לה בזמן שבית המקדש קיים י"ל דנפקא מינה אפילו בזמן הזה לבני [בבל דאית] להו פירי בדברא כדאיתא התם
והא דאמר בפסחים פ' אלו דברים (ד' סו.) גבי פסח כלל אמר ר"ע כל מלאכה שאי אפשר לעשות מע"ש דוחה את השבת ופסיק בגמרא (דף סט:) הלכה כר"ע יש לומר דנפקא מינה לענין מילה ואף על גב דגבי מילה נמי פסיק רב יהודה הכי בפרק ר"א דמילה (שבת דף קלג.) מ"מ פסיק הכי בתרי דוכתי לאלומי פיסקא דמילה וקשה דבס"פ התכלת (מנחות ד' נב.) פסיק כר"ש וכאבא יוסי בן דוסתאי גבי חביתי כ"ג

הסבר א: יש נפקא מינה גם לימינו.

וי"ל דאין הש"ס תופס זה בקשיא הילכתא למשיחא אלא רב יוסף מקשה אותו בפרק ד' מיתות (סנהדרין שם) ובפרק בית שמאי אבל הש"ס אינו חושש כי היכי דמהדר ליה לרב יוסף בפרק בית שמאי אלא מעתה (כו') שחיטת קדשים לא ניתני

הסבר ב: רק רב יוסף מקשה את הקושיות של "הילכתא למשיחא"

ורבי' חיים כהן זצ"ל תירץ דלא פריך הכי אלא היכא דאיכא תרתי הילכתא למשיחא ועבירה כגון ההיא דפרק ב"ש דאיירי בפיגול ובפרק ד' מיתות גבי בת כהן שזינתה וכיון דאיכא תרתי מילתא דלא שכיחא היא ולא הוי ליה למיפסק הילכתא במילתא דלא שכיחא כלל.

הסבר ג: הקושיה של "הילכתא למשיחא" מבוססת על כך שלא דנים בדברים שאינם שכיחים, וכאשר מצטרף גם נושא של איסור לדין שיהיה רק "למשיחא" הרי שאיננו שכיח כלל ואין לפסוק [לדון?] בו כלל.

------

מצורף כאן מה שכתבתי על מסכת זבחים דף מה:

בגמרא:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: הלכה כרבי אלעזר שאמר משום רבי יוסי. אמר רבא:
הלכתא למשיחא? א"ל אביי: אלא מעתה, כל שחיטת קדשים לא לתני, הלכתא למשיחא הוא! אלא דרוש וקבל שכר, ה"נ דרוש וקבל שכר!
הכי קאמינא לך: הלכתא למה לי. לישנא אחרינא, א"ל: הלכה קאמינא.

רש"י מסכת זבחים דף מה עמוד א:

הלכתא למשיחא - הרי קבע לנו הלכה הצריכה לנו לימות המשיח כשיבנה בית המקדש ועכשיו לא הוצרכנו לה.
א"ל הלכה קאמינא - האי דמיתמהנא קביעות הלכה הוא דמיתמהנא דמיגרס בעינן מיתני משניות ומחלוקת הלכות עבודה לפי שתורה היא ודרוש וקבל שכר אבל קיבוע הלכה אינה אלא להורות הלכה למעשה ועכשיו אינו נוהג.

רב נחמן בשם רבה ובשם רב קבע הלכה כרבי אלעזר לגבי דין הפיגול בברייתא.
רבא שואל: "הלכתא למשיחא"? – כלומר מדוע יש לפסוק הלכה שתופעל רק לכשיבנה המקדש ואיננה מעשית בכל הדורות עד לבנין בית המקדש.

מגיב אביי: שאלת רבא אמורה היתה להישאל על כל מסכת זבחים, והתשובה על כך היא "דרוש וקבל שכר", ובפשטות הכוונה : יש מצוה ללמוד תורה גם כאשר ביצוע דיניה אינם אקטואליים.
מגיב רבא ואומר: "הלכתא למה לי" – מסביר רש"י: גם רבא מסכים שיש "ללמוד" הלכות שהן "הלכתא למשיחא", אולם שאלת רבא היתה מדוע יש לקבוע במפורש שהן "הלכה", שזה מתאים רק לדינים שניתן לקיימם בזמן הזה.
רש"י מנסח "קיבוע הלכה אינה אלא להורות הלכה למעשה". כנראה שכוונת רש"י לומר שהביטוי "הלכה" שנאמר על ידי פסק דין של אמורא כוונתו, שמדובר בשאלה מעשית ולא בהלכה לעתיד.
אביי לא עונה לרבא ומשמע שזוהי מסקנת הדברים לפי אביי ורבא גם יחד.
יוצא, שדעת אביי ורבא היא שהאמורא רב לא היה צריך לפסוק בסגנון של "הלכה כ..."

הגמרא מביאה ניסוח אחר לדברי ההסבר של רבא – "הלכה קאמינא".
ראה על כל העניין של "הלכתא למשיחא", ב"מתיבתא", הערות ג-ד. וכן הוא מסביר שלפי הלשון הראשון רבא שאל על עצם העניין של פסיקת הלכה "למשיחא", ואילו לפי הלשון האחרת בגמרא כוונת רבא היא לשאול רק על הביטוי "הלכה", שבדברי רב, וכמו שרש"י ניסח זאת "קיבוע הלכה".

ונראה לי להוסיף הסבר: גם רבא מודע שיש מקום לפסוק הלכה במחלוקת חכמים, אולם יש לשונות רבים של פסיקה. רבא היה יכול לומר בלשונו את הדין של רבי אלעזר, ולכן בעובדה שהוא הכריע בסגנון של "הלכה כ..." משמע שזוהי הלכה שנוהגת בכל דור ויש לה השלכות מעשיות ישירות או עקיפות.

ויש להעיר: פעמים רבות בש"ס כאשר אמורא אומר דין מסויים שואלת הגמרא "לימא כתנאי", ומסבירים כמה מבעלי הכללים [למשל, רבי יוסף קארו ב"כללי הגמרא" על ה"הליכות עולם"], שקושיית ה"לימא כתנאי" היא כך: מדוע האמורא קבע הלכה בלשונו הוא, ומדוע לא אמר באופן פשוט וישיר, ש"הלכה כאותו תנא..."
לפי זה יוצא שיש עדיפות כאשר אמורא אומר "הלכה כפלוני..." וזה מה שאמר רב בסוגייתנו, ולפי זה צריך להסביר את שאלת רבא רק בקשר לכך שהנושא לא אקטואלי והוא שייך רק "למשיחא". ומתאים בעיקר לפי הלשון הראשון בגמרא, שהשאלה איננה על המונח "הלכה".

ואולי יש להסביר את שאלת רבא באופן שונה: הרי בסוגייתנו הלכה זו נאמרה על ידי שלושה חכמים: רב נחמן, רבה בר אבוה, רב. ועל כך שאלת רבא: הרי הלכה זו היא "למשיחא", ומדוע צריכים החכמים להקפיד ולאומרה במסורת מרב לתלמיד, ובמסורת הם מקפידים לומר שזו "הלכה".

הערה כללית: יש הגורסים בגמרא "רב יוסף" במקום "רבא", ומסבירים שלמסקנת הסוגיה רק האמורא רב יוסף סובר באמת שאין צורך לפסוק הלכות בנושאים שהם "הלכתא למשיחא".

ראה גם הסברים נוספים על "הלכתא למשיחא" ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים".

עד כאן מה שכתבתי במסכת זבחים דף מה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר