סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ריב"ל - תנא או אמורא

יומא י ע"א


אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי: עתידה רומי שתפול ביד פרס, שנאמר +ירמיהו מט+ לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ (על) +מסורת הש"ס: [אל]+ אדום ומחשבותיו אשר חשב (על) +מסורת הש"ס: [אל]+ יושבי תימן אם לוא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוהם,
מתקיף לה רבה בר עולא: מאי משמע דהאי צעירי הצאן פרס הוא - דכתיב +דניאל ח+ (והאיל) [האיל] אשר ראית בעל הקרנים (הוא) מלכי מדי ופרס. ואימא יון, דכתיב +דניאל ח+ והצפיר השעיר מלך יון!
כי סליק רב חביבא בר סורמקי אמרה קמיה דההוא מרבנן,
אמר ליה: מאן דלא ידע פרושי קראי מותיב תיובתא לרבי? מאי צעירי הצאן - זוטרא דאחוהי, דתני רב יוסף: תירס זה פרס.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: עתידה רומי שתפול ביד פרס. קל וחומר; ומה מקדש ראשון שבנאוהו בני שם והחריבוהו כשדיים - נפלו כשדיים ביד פרסיים, מקדש שני שבנאוהו פרסיים והחריבוהו רומיים - אינו דין שיפלו רומיים ביד פרסים?
אמר רב: עתידה פרס שתפול ביד רומי.
אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: בנויי ביד סתורי? אמר להו אין, גזירת מלך היא. איכא דאמרי, אמר (ליה) +מסורת הש"ס: [להו]+: אינהו נמי הא קא סתרי בי כנישתא.
תניא נמי הכי: עתידה פרס שתפול ביד רומי. חדא - דסתרי בי כנישתא, ועוד: גזירת מלך הוא שיפלו בונין ביד סותרין. דאמר רב יהודה אמר רב: אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים שנאמר +מיכה ה+ לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל. 

כמה הערות:

אמר רבי יהושע בן לוי אמר רבי: עתידה רומי שתפול ביד פרס, שנאמר +ירמיהו מט+ לכן שמעו עצת ה' אשר יעץ (על) +מסורת הש"ס: [אל]+ אדום ומחשבותיו אשר חשב (על) +מסורת הש"ס: [אל]+ יושבי תימן אם לוא יסחבום צעירי הצאן אם לא ישים עליהם נוהם,

בסוגייתנו מובאים דברים בשם רבי. כלומר, שדברי רבי יהודה הנשיא לא היו משובצים במשנה או בברייתא אלא נאמרו על ידי תלמידו ריב"ל. כאן גם מודגש שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." מתאים גם כשהדברים נאמרו בשם תנא - רבי יהודה הנשיא. ריב"ל נחשב כאמורא לפי שיטת רש"י:
רש"י מסכת נדה דף יח עמוד ב: "שמעתתא - ר' יהושע בן לוי אמורא הוא ושלשה מקומות דאמר ר' יוחנן משנה או ברייתא הן". אמנם, מהרמב"ם בהקדמתו למשנה משמע קצת שריב"ל נחשב כתנא. ברור שמבחינה היסטורית הוא חי בדור המעבר בין התנאים לאמוראים. הוא היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא, ומצד שני - היה רבו של רבי יוחנן. ולכן ניתן לומר שהיה גם אמורא וגם תנא. נחשב כאמורא לעניין זה שאמורא - כגון רבי יוחנן - רשאי לחלוק עליו, ומצד שני - נחשב כתנא, שהוא רשאי לחלוק על תנא אחר [הגדרה דומה אומרים הפרשנים ביחס לאמורא "רב" ובהקשר לביטוי "רב תנא הוא ופליג"]. לפי הנ"ל יוצא שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." מתאים גם לחכם כזה שנחשב גם כתנא וגם כאמורא.

מתקיף לה רבה בר עולא: מאי משמע דהאי צעירי הצאן פרס הוא - דכתיב +דניאל ח+ (והאיל) [האיל] אשר ראית בעל הקרנים (הוא) מלכי מדי ופרס. ואימא יון, דכתיב +דניאל ח+ והצפיר השעיר מלך יון!
כי סליק רב חביבא בר סורמקי אמרה קמיה דההוא מרבנן,

רבה בר עולא מקשה על הדרשה הקודמת. הקושיה היא על ההכרח בפרשנות הפסוק באופן ש"רבי" פירש. ויש לשאול: הרי הביטוי "מתקיף" - כרגיל - מתאים רק לקושיה מכח סברא שמקשה אמורא על אמורא אחר ולא כשקשה על תנא, וכיצד רבה בר עולא מקשה על "רבי" - התנא שערך את המשנה!
וניתן ליישב: רבה בר עולא מקשה על ריב"ל שהביא את דברי "רבי". ועל ריב"ל - כפי שהסברנו בפיסקה הקודמת - ניתן להקשות מכח סברא בלשון "מתקיף".
כמו כן ניתן ליישב, שאמנם אין להקשות בניסוח של "מתקיף" [וב"תיובתא"] על תנא, אבל כל זה רק כשדברי התנא משובצים במשנה או בברייתא, אבל כשדברי התנא נאמרו כ"מימרא" עצמאית ולא שובצו במשנה או בברייתא הרי ניתן להקשות עליו כפי שמקשים על אמורא.

אמר ליה: מאן דלא ידע פרושי קראי מותיב תיובתא לרבי? מאי צעירי הצאן - זוטרא דאחוהי, דתני רב יוסף: תירס זה פרס.

החכם [שלא מוזכר בשמו] אמר לרב חביבא ש"רבי" צודק יותר בפרשנות הפסוק. נראה לי שאותו חכם גם מדגיש שמי שפירש את הפסוק איננו ריב"ל אלא רבי יהודה הנשיא, ולכן הוא מדגיש שאין אמורא - כרבה בר עולא - רשאי לומר "מתקיף" על תנא.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: עתידה רומי שתפול ביד פרס. קל וחומר; ומה מקדש ראשון שבנאוהו בני שם והחריבוהו כשדיים - נפלו כשדיים ביד פרסיים, מקדש שני שבנאוהו פרסיים והחריבוהו רומיים - אינו דין שיפלו רומיים ביד פרסים?

בקטע הנ"ל מביא רבי יוחנן דברים בשם התנא "רבי יהודה"= "רבי יהודה בר אילעי". הניסוח כאן איננו "אמר רבי יוחנן אמר רבי יהודה", אלא "אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה", ניסוח שמתאים למצב שאמורא אומר בשם תנא.
הערה: מימרא זו מתאימה בתוכנה למימרא של "רבי יהודה הנשיא", שנאמרה לעיל. כמו כן גם דברי רבי יהודה בר אילעי כנראה לא נאמרו במשנה ובברייתא אלא כ"מימרא" בלבד, ואותה מצטט רבי יוחנן.

אמר רב: עתידה פרס שתפול ביד רומי.
אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: בנויי ביד סתורי? אמר להו אין, גזירת מלך היא. איכא דאמרי, אמר (ליה) +מסורת הש"ס: [להו]+: אינהו נמי הא קא סתרי בי כנישתא.
תניא נמי הכי: עתידה פרס שתפול ביד רומי. חדא - דסתרי בי כנישתא, ועוד: גזירת מלך הוא שיפלו בונין ביד סותרין. דאמר רב יהודה אמר רב: אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות רומי הרשעה בכל העולם כולו תשעה חדשים שנאמר +מיכה ה+ לכן יתנם עד עת יולדה ילדה ויתר אחיו ישובון על בני ישראל.

לפי הפשט משמע ש"רב" חולק על "רבי" ועל רבי יוחנן שאמר בשם רבי יהודה בר אילעי, אלא, שיש ברייתא כמותו, ולכן הוא רשאי לחלוק על "רבי" ועל "רבי יהודה בר אילעי".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר