סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 852
"אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד"
יומא כה ע"א
נאמר בתורה: "לעמוד לשרת", אנו לומדים שיש איסור לשבת בעזרה מלבד למלכי בית דוד, משום שנאמר: "ויבא המלך דוד וישב לפני ה' " (שמואל ב'). תוס' בד"ה "אין ישיבה" שואלים קושיא חזקה: הגמ' במס' זבחים ט"ו אומרת: שהכהן כאשר אוכל את בשר הקודשים, אוכל אותם בישיבה והמדובר שם בקודשי קודשים דהיינו: בשר חטאות ואשמות שנאכלים רק בעזרה, כיצד א"כ יכול הכהן האוכל את בשר החטאת או האשם לשבת ולאכול, והרי אין ישיבה בעזרה. תוס' עונים 2 תירוצים: א) אכילה נחשבת לצורך עבודה, וכפי שנאמר: "ואכלו אותם אשר כופר בהם" – כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים וכיון שאכילה היא צורך עבודה שוב אין איסור של ישיבה בעזרה לצורך אכילה. ב) היינו טעמא דמותר ליישב ולאכול קודשים, דבאכילת קודשים כתיב בהו "למשחה לגדולה", כדרך שהמלכים אוכלים דהיינו מיושב. מדברי תוס' אלו ניתן להפריך חידוש חריף שמביא הרב מטש'בין בספרו בשם "הבית יצחק", המיישב קושי' של בעל החלקת יואב. בתוספתא זבחים פרק ט', ו' מובא בענין חטאת העוף שעבודתה במליקה ולא בשחיטה, ונאכלת לכהנים, וגם בה נאמר כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. הגמ' בנזיר כ"ט מביאה מציאות בה יש להביא קרבן חטאת העוף מדין ספק לגבי יולדת שילדה ואין ידוע אם היה נפל או וולד בר קיימא. יולדת ענייה מביאה לכפרתה חטאת העוף ולומדת הגמ' שחייבת מספק, אבל חטאת עוף זו אינה נאכלת, היות ובאה על הספק (שמא היה נפל) ומליקה שלא לצורך קרבן הרי הוא נבילה, ונבילת עוף טהור מטמאת בבית הבליעה (לא במגע ולא במשא) והאוכל נבילת עוף טהור נטמא באב הטומאה (טומאת נבילה) נאמר בתוספתא: במקרה של ספק חטאת עוף, כהן שאכלה נטמא.
הגאון בעל החלקת יואב הקשה על התוספתא: הגמ' אומרת במס' זבחים י"ט: אמר רב אסי ז"א עזרה רשות הרבים היא, וספק טומאה ברה"ר ספיקו טהור, מדובר שם בבשר קודש שנמצא בו מחט, והיות ויש ספק אם המחט נגע בבשר או לא, נוקטים לפי הכלל ספק טומאה ברה"ר טהור. שואל הגאון בעל החלקת יואב קושי' עצומה: אותו כהן שאכל את חטאת העוף הבאה על הספק בשוגג, בוודאי אכלה בעזרה, ואם לעזרה יש דין של רשה"ר, מדוע נאמר בתוספתא שהכהן האוכל חטאת העוף הבאה על הספק, הרי הוא טמא, הרי זה רק ספק טומאה, וצריך הכהן להיות טהור, כיון שאכלה בעזרה, וספק טומאה ברה"ר טהור. הרב מטש'בין בספרו מספר: שכאשר התארח אצל הגאון רבי יצחק שמעלקיס רבה של לנדברג דובר בענין קושי' זו, והגאון בעל ה"בית יצחק" תי' קושי' זו בחריפות, רשה"ר כידוע תופסת רק עד 10 טפחים, מעל 10 טפחים נחשב למקום פטור.
הר"ש במסכת פרה מחדש: שלגבי ספק טומאה ברשות הרבים חייב הספק להיות דווקא בתוך אוויר י' של רשה"ר, כדי שיקרא ספק טומאה ברשות הרבים, ברגע שהספק נמצא באוויר של למעלה מ – 10 טפחים, כיון שאין לו דין רשה"ר לגבי שבת אין לו גם דין רשה"ר לגבי טומאה.
מעתה תי' הגאון את קושית "החלקת יואב" אותו בשר שמצאו לידו מחט ואין אנו יודעים אם נגע בבשר או לא, וכיון שהבשר מונח על שולחן בעזרה בתוך י' טפחים דינו כספק טומאה ברה"ר, אבל אדם האוכל, בית הבליעה שלו נמצא בדרך כלל למעלה מי' טפחים, שהרי קומתו של אדם ג' אמות, וכיון שבית הבליעה של הכהן האוכל נמצא למעלה מי' טפחים, אין דינו כספק טומאה ברה"י שספקו טמא, ולכן סבורה התוספתא: שכהן האוכל חטאת העוף הבאה על הספק, הרי הוא טמא מספק, משום שבית הבליעה לא נמצא באוויר רה"ר. אבל מדברי התוס' אצלינו ביומא מופרך חידושו: שהרי תוס' אומרים – שיש צורך לאכול את הקודשים דווקא בישיבה, ממה שנאמר: "למשחה לגדולה", כדרך שנאכלים, והיינו מיושב, ובחידושי הריטב"א נאמר כאן מפורשות: שאסור לאכול בשר הקודשים בעמידה משום הצורך של "למושחה", אותו כהן ששגג וחשב שטומאת העוף הבאה על הספק היא חטאת רגילה, אכל בוודאי את חטאת העוף בישיבה לא בעמידה, וא"כ אדם היושב, אין בית הבליעה נמצא למעלה מי' טפחים. ונסתר תירוצו של הגאון בעל "הבית יצחק" (בהנחה שישב סמוך לקרקע – ולא על כסא – העורך).
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
