סקר
באיזה סבב של "דף יומי" אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

נימא הני תנאי כהני תנאי

יומא ח ע"א


נימא הני תנאי כהני תנאי; דתניא: אחד זה ואחד זה מזין עליו כל שבעה מכל חטאות שהיו שם, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי בלבד. רבי חנינא סגן הכהנים אומר: כהן השורף את הפרה מזין עליו כל שבעה. כהן גדול ביום הכפורים - אין מזין עליו אלא שלישי ושביעי.
מאי לאו בהא קא מיפלגי; רבי מאיר סבר: טומאה דחויה היא בציבור, ורבי יוסי סבר: טומאה היתר היא בציבור. -
ותסברא? אי סבר רבי יוסי היתר היא בציבור - הזאה כלל למה לי?
אלא, דכולי עלמא הני תנאי סברי טומאה דחויה היא בציבור,

הגמרא מבררת האם ניתן לומר שמחלוקת התנאים - בין רבי יהודה ורבי שמעון בדף הקודם - שנחלקו בדין טומאה דחויה בציבור או הותרה בציבור, זהה למחלוקת בין רבי מאיר ורבי יוסי בברייתא המובאת בגמרא.
הערה: בברייתא יש דעה נוספת של רבי חנינא סגן הכהנים, ועל פי הפשט הגמרא לא מצרפת דעה זו להשוואה!

הביטוי הפותח את הדיון הוא "נימא הני תנאי כהני תנאי".

הליכות עולם שער שני פרק א:

לו. ומה שאומר בהרבה מקומות בגמרא לימא הני תנאי כהני תנאי, רוצה לומר מי נימא דפלוגתא דהני תנאי כפלוגתא דהני תנאי
ודחיקא ליה מילתא לגמרא שיבא מחלוקת אחד בעצמו בשני מקומות ובתרי לישני,
ועוד מי שסידר המשנה והברייתא הוה ליה למיתנינהו גבי הדדי ולימא פלוני ופלוני אומרים כך:

הסבר: נראה שלפי דבריו הביטוי הנ"ל מהווה קושיה. ולכאורה אין הבדל בפתיחה של "נימא" לפתיחה של "לימא". והוא מסביר שיש כאן שתי קושיות:
א. דחוק מאד שאותה מחלוקת תבוא בשני מקומות בתלמוד [או במשנה או בברייתא].
ב. מדוע מסדר המשנה [רבי יהודה הנשיא?] לא אמר את שתי הדעות [שמסכימות זו עם זו] יחדיו, למשל, בסוגייתנו היה צריך לומר בדף הקודם:

דתניא: ציץ, בין שישנו על מצחו בין שאינו על מצחו - מרצה, דברי רבי שמעון [להוסיף: ורבי מאיר]. רבי יהודה [להוסיף: ורבי יוסי] אומר: עודהו על מצחו - מרצה, אין עודהו על מצחו - אינו מרצה. אמר לו רבי שמעון: כהן גדול ביום הכפורים יוכיח, שאין עודהו על מצחו ומרצה! אמר לו רבי יהודה: הנח לכהן גדול ביום הכפורים, שטומאה הותרה לו בציבור.

אבל זה קשה כי הגמרא לעיל דחתה את האפשרות שבכך הם נחלקו, ולכן צריך לצרף את רבי מאיר ואת רבי יוסי לתנאים אחרים שהוזכרו בשני הדפים הקודמים [או לברייתות שהובאו שם].

כמו בפעמים רבות בש"ס הגמרא מסכמת שאין תלות בין שתי המחלוקות, ומתחילה את ההסבר הזה במילה: "לא...".
בסוגייתנו הדחייה מתחילה בביטוי "ותסברא", מפני שהדחייה היא עניינית, שלא ניתן לפרש את המחלוקת בברייתא שבכך נחלקו רבי מאיר ורבי יוסי. הסברנו כך את משמעות הביטוי "ותסברא" כדי להבדיל ממשמעות הביטוי "לא..." שמשמעותו היא "רק" ביטול ההכרח שבשאלה.

על גוף דברי ה"הליכות עולם" מגיב רבי יוסף קארו:

לו. מה שאומר בהרבה מקומות בגמרא לימא וכו'.
ומ"ש ודחיקא ליה מילתא וכו' אינו נראה לי דהא אפשר שנחלקו בשתי ישיבות ולא שמעו אלו מחלוקתן של אלו.

רבי יוסף קארו טוען שלא כל דברי התנאים היו ידועים גם לאחרים [וכך גם בסוגייתנו אפילו כשמדובר בארבעה תנאים [רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון ורבי יוסי] שחיו בדור אחד והיו גם תלמידי רבי עקיבא].

וכך מ"ש מי שסדר המשנה וכו' אני אומר כששני המחלוקות הם במשנה יש מקום לטענה זו כיון שהכל היה ידוע למסדר המשנה וכ"כ התוספות ז"ל (חולין עב ב ד"ה תנינא) אבל אם הם בברייתא אינה טענה ואפשר שזו ברייתא דרבי חייא וזו דר' אושעיא וכל אחד לא ידע אלא מחלוקת אחת.

כאן הוא מחדש שלא היה מסדר אחד לברייתות! ולהבדיל מהמשניות שסודרו על ידי מסדר אחד ובלשונו: "שהכל היה ידוע למסדר המשנה" [רק חבל שהוא לא מאריך בשאלה אם מדובר דווקא ברבי יהודה הנשיא!]

ולי נראה שמה ששואל הגמרא לימא וכו' הוא כדי לברר היאך לפסוק הלכה על פי הכללים המסודרים בידינו פלוני ופלוני הלכה כפלוני.
ועוד יש נפקותא אחרת בדבר שאם נמצא לאחד מהם שאמר בהפך במקום אחר נקשה עליו מדידיה אדידיה.
גם כי אגב גררא לפעמים מפרש דברי התנאים שהם סתומים וע"ד זה הוא מה שאומר על מחלוקת אמוראי ובפלוגתא בפ' מרובה (ב"ק עד ב) ובריש הוריות (ב א)

הסבר:

א. בהחלט יתכן שהיו שתי מחלוקות בנושאים שונים שמבוססות על אותן יסודות אלא שמדובר בחכמים שחיו במקומות שונים.
ב. מסדר המשנה ריכז יחד את דברי החכמים, אבל לברייתות לא היה מסדר אחד ויתכן שדעות התנאים נאמרו במקור בברייתות שונות.
ג. אומר רבי יוסף קארו "ולי נראה" – שהגמרא רוצה לבדוק אם אמנם שתי המחלוקות זהות על מנת שנוכל לקבוע את ההלכה לפי הכללים שבידינו.

הרחבה ל"ג":
למשל, במחלוקת בברייתא בסוגייתנו ההלכה תהיה כרבי יוסי על פי הכלל שהלכה כרבי יוסי נגד חברו [ואולי אף נגד חבריו - רבים. ב"יד מלאכי" יש דיון ארוך בעניין זה] ולפי מי שסובר שהכלל הזה תופס גם בברייתא.
ובמחלוקת השנייה בין רבי יהודה וחכמים בפשטות ההלכה צריכה להיות כרבי יהודה. אמנם בסוגייתנו אין שום בעיה בכלל כי בכל מקרה רבי יהודה [שהלכה כמותו נגד רבי שמעון] סובר כרבי יוסי [שהלכה כמותו נגד רבי מאיר]

כשמדובר בתנאים מתקופות שונות אפשר לדון האם גם לגבי התנאים יש כלל ש"הלכה כבתראי", כלומר, שהלכה תהיה כתנא מאוחר יותר.



עיצוב: אפרת נוילנדר | תיכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר