הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"תסתיים"; רבי יוחנן ורבי חנינא
יומא ד ע"ב-ה ע"א
מכלל דתרווייהו סבירא להו: מלואים, כל הכתוב בהן מעכב בהן. דאיתמר: מלואים,
רבי יוחנן ורבי חנינא, חד אמר: כל הכתוב בהן מעכב בהן,
וחד אמר: דבר המעכב לדורות - מעכב בהן, שאין מעכב לדורות - אין מעכב בהן.
תסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר: כל הכתוב בהן מעכב בהן, מדקאמר ליה רבי שמעון בן לקיש לרבי יוחנן: אי מה מלואים - כל הכתוב בהן מעכב בהן, ולא קא מהדר ליה ולא מידי - תסתיים.
מאי בינייהו?
אמר רב יוסף: סמיכה איכא בינייהו; למאן דאמר כל הכתוב בהן מעכב בהן - סמיכה מעכבא, למאן דאמר דבר שאין מעכב לדורות אין מעכב בהן - סמיכה לא מעכבא.
ולדורות מנא לן דלא מעכבא? דתניא: +ויקרא א+ וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת? והלא אין כפרה אלא בדם. שנאמר +ויקרא יז+ כי הדם הוא בנפש יכפר. ומה תלמוד לומר וסמך ונרצה - שאם עשאה לסמיכה שירי מצוה - מעלה עליו הכתוב כאילו לא כפר, וכפר....
מאי טעמא דמאן דאמר כל הכתוב בהן מעכב? - אמר רבי יצחק בר ביסנא: אמר קרא +שמות כט+ ועשית לאהרן ולבניו ככה - ככה עיכובא הוא.
1.
בסוגייתנו יש מחלוקת בין רבי יוחנן ורבי חנינא.
2.
"רבי חנינא" "סתם" הוא רבי חנינא בר חמא [ראה באטלס עץ חיים כרך ד עמ' 193 רשימה של הרבה "רבי חנינא"], היה תלמידו של רבי יהודה הנשיא. יש מחלוקת בפרשנים אם היה גדול או קטן מהאמורא רב. הרמב"ם כותב שרב היה תלמידו של רבי חנינא בר חמא.
רבי חנינא היה גם תלמידו של רבי ינאי.
3.
"רבי יוחנן" - דור שני - היה תלמידו של חזקיה ושל ושל רבי ינאי ושל רבי חנינא ושל רבי יהושע בן לוי
4.
לפי הנ"ל יוצא, שבסוגייתנו רבי יוחנן היה תלמידו של רבי חנינא.
מחלוקת בפוסקים אם מכריעים בסוגייתנו כרבי יוחנן או כרבי חנינא [כך משמע ב"מתיבתא", "אליבא דהלכתא", עמוד ג, ובהערות י-יא].
5.
אבן האזל הלכות בית הבחירה פרק ד הלכה א:
... וכיון דר' יוחנן סבר דבמלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן אף שאינו מעכב לדורות, א"כ שפיר יש לומר דגם אורים ותומים אין מעכבין אלא בדין מלואים, אבל אין זה שייך לבגדי כהונה,
ובכללי התלמוד מבעל כנה"ג (נדפס בש"ס ווילנא ברכות) אות נ"ב מביא מדברי הרלנ"ח דר' יוחנן ור' חנינא הלכה כר' יוחנן,
הוא מביא כלל [על סמך ה"יד מלאכי" - להלן] שהלכה כרבי יוחנן נגד רבי חנינא. ואמנם ה"יד מלאכי" דן בהרחבה בעניין זה באופן כללי ולאו דווקא בהקשר לסוגייתנו - אם הלכה כרבי יוחנן נגד רבי חנינא או להיפך - הלכה כרבי חנינא.
6.
המשך דבריו:
ואף דבגמ' התם בעי על כל הני דאין מעכבין לדורות מנ"ל דלא מעכב, ומייתי מקראי מ"מ על פרישת שבעה לא מייתי מקראי, ומוכיח ממתני' והיינו משום דממתני' שמעינן דאינו בעיקר דין כהונה,
והוא דין רק במלואים דמעכב במה שאינו מעכב לדורות,
וה"נ בדין אורים ותומים אם נימא דאינו שייך לח' בגדים ודאי לא מעכב בכהונה, דהא אית לן קרא רק לענין בגדים דאין בגדיהם עליהם אין כהונתן עליהם, אבל אורים ותומים ודאי לא מעכב.
... עוד הקשה דמיושב רק למ"ד כל הכתוב בהן מעכב בהן, ובפ"א מהל' עיוה"כ משמע דפוסק הרמב"ם כמ"ד אין מעכב בהן, ועיינתי ולא מצאתי שם שום הוכחה לזה, אלא דיש לעיין מעיקר ההלכה דפליגי בזה ר' חנינא ור' יוחנן, ולפי המבואר ביד מלאכי סי' תקנ"ז הלכה כר' חנינא לגבי ר' יוחנן מ"מ יש לומר דזהו דוקא בחד לגבי חד,
אבל בזה גם ר"ל סבר כר' יוחנן כדאיתא התם וי"ל דהלכה כרבים אפי' נגד הרב, וביד מלאכי סי' ל"ח הביא דעות בזה ע"ש ...
הוא מעיר שבסוגייתנו הלכה דווקא כרבי יוחנן לכל הדעות כי ריש לקיש סובר כמותו, וגם אם נאמר שבדרך כלל הלכה כרבי חנינא נגד תלמידו רבי יוחנן זה תקף רק כשנחלקו יחיד נגיד יחיד, אבל אם רבים [רבי יוחנן וריש לקיש] חולקים על רבי חנינא הלכה כמותם.
7.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקנז:
רב ור' חנינא הלכה כרב וכ"ש דהלכה כר' יוחנן לגבי ר' חנינא, הרלנ"ח ז"ל סי' י"א ולמה שכתב מורי הרב ז"ל בתשובה ח"ב חלק י"ד סי' ג' אין כלל זה ברור כ"כ הכנה"ג בכללי הגמ' שלו כלל נ"ב
ואני המך ראיתי לר' ישעיה הזקן בספר המכריע כ"י שכתב בסי' נ"א בשם ר' חננאל וקי"ל כר' חנינא דרב לגבי ר' חנינא תלמיד הוה
... והנה הכריתות בימות עולם ש"ג סי' כ"א כתב בפשיטות דרב ור' חנינא הלכה כרב ואחריו נמשך ההליכות עולם כפי מ"ש היבין שמועה בכלל רמ"ד ומוהר"י חאגיז בהלק"ט שלו ח"ב סי' ק"ב
... אמור מעתה דלדעת הני ארבעה עמודי ההוראה כיון דרב תלמידיה דר' חנינא הוה אית לן למפסק הלכתא כר' חנינא לגביה דהא קי"ל דאין הלכה כתלמיד במקום הרב ואף לפום מאי דכתיבנא בכללין דלעיל דרב למד לפני ר' ור' חייא הוא דהוה רביה ונמצא א"כ דר' חנינא לאו רביה מובהק הוה מ"מ כבר הכרחתי באות האלף דמה שאמרו דאין הלכה כתלמיד במקום הרב היינו אף ברב שאינו מובהק ע"ש.
עד כאן מסקנתו שאין הלכה כתלמיד בפני רבו גם כשמדובר ברבו שאיננו "רבו המובהק"!
7.1
עד כאן גם משתמע מדבריו שאין הלכה כתלמיד בפני רבו גם כאשר נחלק עליו שלא בפניו ממש!
8.
המשך דבריו:
... ועוד דאם איתא דהלכה כרב לגבי ר' חנינא כדברי הכריתות א"כ יצא לנו מזה דכ"ש דהלכה כר' יוחנן לגבי ר' חנינא כיון דהלכה כוותיה אף לגבי רב כידוע וכמ"ש הרלנ"ח סי' י"א.
והנה מלבד מה שכתבתי לעיל בשם הכנה"ג דלדעת מוהרי"ט ח"ב חי"ד סי' ג' אין כלל זה ברור עוד לאלוה מילין להוכיח דאין זה סופו להתקיים דהא אשכחנא להרי"ף והרא"ש ז"ל בפ"ק דגיטין דבמחלוקת ר' יוחנן ור' חנינא גבי בפני כמה נותנו לו פסקו כר' יוחנן משום דתניא כוותיה משמע דאי לאו הכי הוו פסקי כר' חנינא וגם הכ"מ בפי"ב מהלכות מעה"ק הלכה י"ג כתב דפסק הרמב"ם כר' יוחנן לגבי ר' חנינא משום דמשמע התם (פרק הקומץ רבה מנחות דף כ"ו ב') דאמוראי סברי כוותיה וגדולה מזו כתב עוד בפ"ה מהלכות תמידין ומוספין הלכה ט' לדעת הרמב"ם דאף דבגמ' קאמר תניא כוותיה דר' יוחנן פסק כר' חנינא משום דר' חנינא עדיף מר' יוחנן וקשיש מיניה דהא פקיד ר' חנינא בר חמא ישב בראש והוי כמו תנא וכו' ע"כ שמעינן מכל זה דאי הוו סברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם כדעת הכריתות לפסוק כרב לגבי ר' חנינא הוו פסקי במכל שכן כר' יוחנן נמי לגביה...
הוא מוכיח ממקורות שונים שהלכה כרבי חנינא נגד רבי יוחנן וממילא הכרח לומר בקל וחומר שהלכה כרבי חנינא נגד "רב" [מכיון שהכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד רב].
9.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל לח:
אין הלכה כתלמיד במקום הרב, מושכל ראשון הוא דלא אמרינן כן אלא ברבו מובהק אבל ברבו שאינו מובהק לא דא"כ לא שבקת חיי לכל צורבא מרבנן, שאלות ותשובות זקן אהרן סי' ג' דף ח' ע"ב ושכן כתב ריצב"א, ואני בעניי אף שהוא מושכל ראשון לבי מהסס בזה דהא סתם רבו הוא רבו שאינו מובהק וכמו שהוכיחו בראיות נכונות הר"ב פרי חדש בא"ח סי' תע"ב ס' ה' ובעל קול בן לוי דף ט' ע"ג ע"ש.
בסעיף הנ"ל הוא מתלבט אם אמנם הכלל שאין הלכה כתלמיד בפנ רבו תקף גם כשאינו בפניו ממש.
10.
ולכאורה ניתן לומר סיבה נוספת לפסוק כרבי יוחנן. הגמרא הביאה את מחלוקתם בלשון "חד אמר... וחד אמר..." ואחר כך קבעה - "תסתיים" - שרבי יוחנן הוא זה שאמר "כל הכתוב בהן מעכב בהן". ונראה לומר שהביטוי "תסתיים" לא נועד רק לברר מה אמר מישהו ספציפי מבין החולקים, אלא נועד לקבוע שהלכה כמותו - כרבי יוחנן.
