גליון: "אַבְרֵךְ" - מאוצרות שר התורה רבי יוסף ענגיל זצ"ל
גליון ב, כסלו תשעד לפ"ק, מדור "מרגניתא דבי רב"
המו"ל: מכון "אוהבי תורה" לההדרת ספרי הגאון זצ"ל - מאנסי יצ"ו
"סעד גדול" משאול המלך
דאין עונשין מן הדין הוא מטעם פירכא
יומא כב ע"ב
בספר הקובץ על הרמב"ם (הלכות עכו"ם פ"ו ה"ד), הביא טעמא דאין עונשין מן הדין (מכות ה:), מחשש פירכא, וכתב וז"ל: וכמו שכתבתי לפרש, הא דאמרינן בגמרא סנהדרין (יז.), דאין מעמידין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מקל וחומר, ומקשים התוספות (שם ד"ה שיודע) מה לנו בפלפול של הבל. אמנם היינו טעמא משום דסנהדרין דנין והורגין, אם כן לפעמים יענישו גם מקל וחומר אם הוא גילוי מילתא, אבל אם אין להם קבלה בבירור שקל וחומר זה הוא גילוי מילתא בעלמא אי אפשר להם לענוש, אף על פי שנראה להם קל וחומר ברור ולא ידעו שום פירכא על זה, אף על פי כן אסור להם לענוש אולי יש פירכא נעלמת מאתם, ובזה מורה להם מה שיודע לטהר את השרץ מקל וחומר וידע בעצמו שיש לדון קל וחומר אף על פי שאינו אמת, ומזה יבין בעצמו שלא לענוש מן הדין, עד כאן דבריו, דפח"ח.
ועיין ש"ס (יומא כב:), וירב בנחל (שמואל א טו, ה), אמר רבי מני, על עסקי נחל, בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול, לך והכית את עמלק (שם שם, ג), אמר ומה נפש אחת אמרה תורה (דברים כא, ג-ד) הַבֵא עגלה ערופה, כל הנפשות הללו על אחת כמה וכמה כו', ועוד שם שאול באחת (מעשה דאגג) ועלתה לו, דוד בשתים (מעשה דאוריה ודהסתה) ולא עלתה לו. ובתוספות ישנים (ד"ה ולדברי), הקשו מקרא בדוד, ולא סר מכל אשר צוהו ד' רק באוריה החתי (מלכים א טו, ה), והא איכא נמי מעשה דהסתה, ובשלמא ממאי דקאמר (בש"ס) קיבל דוד לשון הרע (על מפיבושת) לא קשיא מידי מקרא, שאינו חושבה כל כך עבירה כיון דדברים הניכרים חזא ביה, ואף על פי ששקר היה, שוגג היה, ואף על גב דחשיב ליה הכא (בש"ס) עון, היינו משום דחשיב נמי מעשה דשאול דאגג לעון ואף על פי ששוגג היה, שהיה דורש קל וחומר דלעיל, עכ"ל התוספות.
הרי דשאול דן קל וחומר, ומפאת הקל וחומר הוא שעשה מעשהו, ואף על פי שלפי האמת לא היה לו לעשות כן, וכמו שנאמר לו אחר כך על ידי שמואל, ואם כן על כרחך דיש פירכא על הקל וחומר, (ולכאורה הפירכא פשוטה, דמה לעגלה ערופה דמביאין אותה על חלל ישראל, מה שאין כן אלו שהיו עכו"ם ועמלקים שציותה תורה להחרימם. וצריך עיון הא דלא פריך שאול פירכא זאת), ואם כן סעד גדול מכאן לדעת האומר דטעמא דאין עונשין מן הדין מחשש פירכא, כיון דחזינן דגם שאול מלך ישראל טעה לדון קל וחומר שהיה עליו פירכא, ובאתי רק להעיר.
בית האוצר מערכת א כלל נו אות יד; שם אות יז
[וראה תפארת יוסף פרשת וארא עמוד סד ובהערה טו]
