סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 850
 

"אמר ליה רבא והא סוכת החג בחג קתני"

יומא י ע"ב

מפרש רש"י, הקושיא היא שבאותה ברייתא שנחלקו חכמים ור' יהודה האם בסוכה צריך מזוזה או לא, הרי מדובר בסוכת החג בחג, בסוכות עצמו, ור' יהודה אמנם סובר שהסוכה חייבת במזוזה בשבעת ימי החג, ורבנן פוטרים את הסוכה ממזוזה באותם שבעת ימי החג, הרי שדעת רבנן גם בשבעת ימי החג שהסוכה פטורה ממזוזה, ועכ"פ התנא בברייתא ודאי סובר שבשבעת ימי החג הסוכה פטורה ממזוזה, ואם כן איך לדברי אביי אומרים בפשיטות שלשכת פרהדרין באותם שבעה ימים שהכהן גדול פורש לגור שם בודאי חייבים במזוזה לכולי עלמא, הרי מי שסובר שסוכת החג בחג גם כן פטורה ממזוזה, אז גם לשכת פרהדרין באותם שבעה ימים צריכה להיות פטורה ממזוזה. כך קושיתו של רבא לפי גירסתו של רש"י ולפירושו. והתוס' שאולים מכאן על פירושו של רש"י, שכיון שלפירושו של רש"י בהכרח שכדי שלא תהיה סתירה וקושיא מדברי ר' יהודה על דברי ר' יהודה, שבלשכת פרהדרין הוא סובר שמעיקר הדין היא פטורה ממזוזה, ובסוכה הוא סובר שמעיקר הדין היא חייבת במזוזה, הוצרכנו לחלק, מתי ר' יהודה מחייב בסוכה מעיקר הדין שהיא חייבת במזוזה, זה בסוכת החג בחג באותם שבעת ימים שאדם גר בסוכה, ובלשכת פרהדרין באותם שבעה ימים שהכהן גדול גר בלשכה גם סובר ר' יהודה שחייבים במזוזה מעיקר הדין, ומה שהוא אמר שלשכת פרהדרין פטורה ממזוזה מעיקר הדין זה בשאר ימות השנה, אם כן כשרבא רוצה לשאול עליו שיש מי שסובר שאפילו סוכת החג בחג פטורה ממזוזה הוא לא צריך להוכיח את זה ממה שבלשון הברייתא כתוב "והא סוכת החג בחג קתני", אלא זה מוכרח מיניה וביה מדברי אביי, שהרי לדברי אביי כל התירוץ שלא יקשה מר' יהודה שמחייב סוכה במזוזה על מה שלשכת פרהדרין פטורה ממזוזה, הוא חייב לתרץ שאם הסוכה מחייב ר' יהודה במזוזה בתוך ימי החג, ולכן זה לא סותר למה שלשכת פרהדרין פטורה, כי הפטור ממזוזה בלשכת פרהדרין מדובר בשאר ימות השנה, הרי שכל מה שר' יהודה מחייב במזוזה את הסוכה זה רק בחג, ועל זה התנא קמא חולק וסובר שאפילו סוכת החג בחג גם כן פטורה, לא הוצרך אם כן רבא להוכיח את קושיתו ממה שלשון הברייתא היא סוכת החג בחג, מדברי אביי מיניה וביה מוכרח שהוא לומד את המחלוקת תנא קמא ור' יהודה בסוכה אם חייבים במזוזה שמדובר בסוכת החג בחג. ועוד קושיא שואלים התוס', שלפי מה שפירשנו במהלך דברי הגמ' בסוף ע"א שהגמ' רצתה לתרץ וכי תימא מדרבנן, שמה שר' יהודה מחייב מזוזה בסוכה אין זה אלא מדרבנן, הרי לפי זה למה סוכה חייבת במזוזה מדרבנן, הפירוש הוא גזירה אטו דירה גמורה, שמדרבנן מחייבים סוכה במזוזה שלא יבואו לטעות שגם בית פטור ממזוזה, ואם כן בלשכת פרהדרין צריך לפרש מה שר' יהודה סובר שחייבים במזוזה משום גזירה, שזה משום גזירה אטו דירה גמורה, ואם כן זה לא לפי המסקנא שמפרשים שהגזירה היא משום שלא יאמרו כהן גדול חבוש הוא בבית האסורים, ועוד הם שואלים, שאם בלשכת פרהדרין יש לגזור שחייב במזוזה אטו דירה גמורה, אם כן בשאר כל הלשכות שגם בהם היה בית דירה לשומרים שהיו שומרים, למה שלא יצטרכו מזוזה גזירה אטו דירה גמורה, וזה כמו שהזכרנו קודם מדברי התוס' ישנים.

וכאן התוס' מתרצים, שאת זה אפשר ליישב, שקושיתו של ר' יהודה היתה, והלא כמה לשכות שהיה בהם דירת עראי, כגון הלשכות שהיו שומרים בלילה ולא ביום, שלא היה להם מזוזה, ואם אתה סובר שבדירת עראי כזו חייב מדאורייתא בשעה שגר בה, היינו בלשכת פרהדרין שהיא גם כן רק דירה לשבעה ימים חייבים באותם שבעה ימים מדאורייתא, אם כן גם הלשכות שבהם שומרים רק בלילה ולא ביום גם כן יצטרכו מזוזה, אלא על כרחך שכל החיוב הוא רק גזירה דרבנן אטו דירה גמורה, וזו הלשכת פרהדרין שבה היה דירה שבעה ימים ביום ובלילה גוזרים מדרבנן לחייב במזוזה אטו דירה גמורה, משא"כ שאר הלשכות שלא היו שומרים בהם אלא בלילה ולא ביום, כיון שלא משתמשים בהם רק בלילה אין אפילו מדרבנן לחייב אותם במזוזה, כך תירצו התוס' שלא יהיה קשה קושיא זאת על רש"י. והתוס' עוד האריכו, וסוף דברי התוס' שהם מפרשים את כל מהלך הסוגיא באופן אחר, והתוס' מפרשים שמה שאמרנו בסוף עמוד א' "וכי תימא מדרבנן", היינו שמא יאמרו שהיושב בסוכה בחג חבוש הוא בבית האסרים, תוס' מוסיפים סברא חדשה, עד עכשיו למדנו וכך תוס' מפרשים לפי פירושו של רש"י, שבהוה אמינא כשהגמ' רצתה לתרץ "וכי תימא מדרבנן", אז הכונה היתה שסוכה תהיה חייבת במזוזה מדרבנן גזירה אטו דירה גמורה אטו בית, אבל תוס' מפרשים שהגמ' רצתה לומר "וכי תימא מדרבנן", היינו שמא יאמרו שמי שיושב בסוכה בשבעת ימי החג הוא חבוש בבית האסורים, וכך היינו סבורים לתרץ את החיוב מזוזה, והגמ' הקשתה שאי אפשר לומר שלדעת ר' יהודה סוכת החג בחג חייבת במזוזה מדרבנן, שהרי אם כן גם מה שפירות מתחייבים במעשר כשהם נכנסים לסוכת החג בחג, זה גם כן רק מדרבנן, ובמעשר אי אפשר להגיד שזה מדרבנן, שהרי אם כן יבוא להכשל דילמא אתי לאפרושי מן החיוב על הפטור ומן הפטור על החיוב.

[עצי השדה]