פנינים
הרב אברהם מרדכי וינשטוק
פורסם ב"המבשר תורני"
"ומכניסין אותו כבן ט"ז כבן י"ז"
טוב לגבר כי ישא עול המלמד וד בנעוריו
הקשה מרן הגאון רבי משה פיינשטיין ("דברות משה" סימן כ הערה כב), מדוע הוצרכה הגמרא לומר שהתועלת בתקנת יהושע בן גמלא היתה רק בשביל מי שרבו כועס עליו שלא יבעט ויצא, והלא היתה תועלת עצומה יותר בעצם התקנה, בכך שהתינוקות החלו ללמוד כבר בגיל שש ושבע ולא עשר שנים מאוחר יותר – בגילאי ט"ז-י"ז.
ותירץ, שבודאי גם קודם תקנת יהושע בן גמלא היו רוב האבות לומדים עם בניהם, והעשירים היו שוכרים מי שילמד עם בניהם, ובודאי היו מצרפים לחברותא את מי שאין לו אב. ונמצא שלא היו תינוקות שלא למדו – מי עם אביו ומי עם מלמד, ואף אם היה מיעוט קטן שלא למד – לא זו היתה הסיבה לעמוד ולתקן שיושיבו מלמדי תינוקות בכל כרך וכרך. ומה שהושיבו בתחילה מלמדי תינוקות בירושלים היה זה בשביל שילמדו תורה מפי גדולי תורה ומומחים, שכן האבות שלימדו את בניהם לא היו כולם גדולי תורה דיים כדי ללמד את בניהם בעומק העיון והדקדוק. אלא שהלימוד הזה – העיוני, דיו אכן שיתחיל בגיל ט"ז וי"ז. אלא כיון שהתינוקות לא הורגלו לקבל בצעירותם את עול המלמד, שהרי האבות לא היו מקפידים כל כך על ילדיהם ולא היו מכבידים עליהם את עולם, ולפיכך כשכבר נכנסו ללמוד אצל המלמד לא היו מקבלים את מרותו, ואם היה כועס על אי מי מהתלמידים היה אותו תלמיד מבעט ויוצא - מה שגרם רפיון כללי לשאר התלמידים.
וזו היתה תקנת יהושע בן גמלא שיושיבו מלמדים כבר מגיל שש או שבע, כי הגם שיכולים היו הילדים ללמוד מאבותיהם, מכל מקום כדי שבעתיד ילמדו לשאת את עול המלמד כשיישבו וילמדו אצלו בעיון, עליהם לקבל מרותו עוד בקטנותם.
