סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 847
"מלך בתחילה טעון משיכה מלך בן מלך אין טעון משיכה"
שקלים טז ע"א
מדוע בן מלך אינו טעון משיכה ואילו כהן גדול בן כהן גדול טעון משיכה נפרדת ולא די במשיכת אביו. למרות שגם הכהונה הגדולה וגם המלכות עוברים בירושה, אעפ"כ כה"ג שהתמנה אחר אביו צריך להמשך בשמן המשחה ואילו מלך לא (מלבד במקרה שהיתה מחלוקת כדי לפרסם את המלכתו) ומהו ההסבר להבדל הדיני שבהם. הגאון בעל ה"אבני נזר" בתשובותיו ליור"ד בסי' שי"ב מסביר באופן נפלא: מלך כאשר הוא מת, הוא מפסיק להיות מלך ולא רק כאשר הוא מת, אלא אפי' ביום המוות נאמר "אין שלטון ביום המוות", כאשר הוא מעביר ליורשו את המלוכה הוא מעביר אותה בשלמות, הוא לא משאיר לעצמו כלום, וכיון שהוא עצמו נמשך בשמן המשחה, והוא מעביר את המלכות לגמרי לבנו, שוב אין טעון בנו משיחה. אבל כה"ג ממשיך לשמש כה"ג גם לאחר מותו, וכפי שנאמר בירושלמי פרק שני הוריות, אמר רב מנא, מנ"ל דכתיב "כי נזר שמן משחת אלוקיו עליו". כביכול אני בקדושתי ואהרן בקדושתו, מה קדושתי לעולם אף קדושת אהרן לעולם, וע"כ דאף לאחר שמת הכה"ג לא פסקה ממנו קדושת כהונה גדולה דהוקש להקב"ה שקדושתו נצחית, ויתכן שהוא מקריב קרבנות במזבח של מעלה, כמו שנתבאר בספר שלשלת הקבלה על רבינו אליהו הכהן, שהוא כה"ג, ומקריב קרבנות למעלה, וע"כ א"א שירש הבן קדושת כהונת אביו, כיון שאביו נשאר כה"ג גם אחר מותו, וביותר, דאיתא במנחות וכך גם אצלנו בשקלים, כה"ג שמת ולא מינו כה"ג תחתיו, יש להקריב קרבן חביתין משל היורשים, והרמב"ם כתב: שמנחת החביתין היא כפרה עבור הכה"ג, משמע שאע"פ שמת הכה"ג ממשיכים להקריב חביתין מממונו כדי לכפר עליו בהיותו בשמים, סימן שכהונה גדולה מתלווה אל הכה"ג גם אחר מותו, וא"כ איך תאמר שיירש הכה"ג מאביו, וע"כ חייב להמשך מעצמו.
[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]
