הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
דיוק בהזכרת שמו של חכם
פסחים קז ע"א
תנו רבנן: אין מקדשין על השכר. משום רבי אלעזר בר רבי שמעון אמרו: מקדשין.
מטעימת יין - כל שהוא, רבי יוסי בר יהודה אומר: מלא לוגמא.
אמר רב הונא אמר רב, וכן תני רב גידל דמן נרש: המקדש וטעם מלא לוגמא - יצא, ואם לאו - לא יצא.
אמר רב נחמן בר יצחק: אנא תנינא לה לא גידול בר מנשיא, ולא גידול בר מניומי, אלא גידול סתמא.
למאי נפקא מינה? - למירמא דידיה אדידיה
הערות:
1.
בברייתא נחלקו תנא קמא ורבי יוסי ברבי יהודה. ומההמשך משמע שהלכה כרבי יוסי ברבי יהודה, ומדוע, הרי בדרך כלל פוסקים כ"תנא קמא"! אלא יש לומר שלכן הגמרא ציינה שיש ברייתא אחרת בשם חכם אחר שלפי תוכן דבריו יוצא שהוא סובר כרבי יוסי ברבי יהודה ולכן נפסק כמותו.
2.
נראה שרב גידל היה אמורא בדורו של רב הונא [כך ב"אטלס עץ חיים"], ולכן רב נחמן בר יצחק אמר שמדובר באמורא אחר. בכל מקרה מדובר באמורא שכנראה היתה בידו ברייתא שהיה כתוב בה "המקדש וטעם מלא לוגמיו יצא..."
ואולי אפשר לומר שמדובר בתנאים ששנו בברייתא, אלא שלא נראה שדווקא רב נחמן בר יצחק שהיה תלמידו של רבא ידע איזה תנא כתב בברייתא!
בכל מקרה, מסוגייתנו נלמד שיש חשיבות לדייק במסירת שמו של חכם כדי שאפשר יהיה להשוות בין כל דבריו, ולבדוק אם יש עליו קושי מדברי עצמו במקום אחר. [דומה לכלל שחייב אדם לומר דבר בשם אומרו].
3.
הביטוי "למאי נפקא מינה? למירמא דידיה אדידיה" מופיע רק עוד פעם אחת בש"ס - קידושין דף מד עמוד א.
קשור לביטוי "אמר רב... אמר רב..."
