מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן
נגח ואחר כך הפקיר או מכר
"אמר ר' יהודה: נגח ואחר כך הפקיר - פטור, שנאמר: 'והועד בבעליו ולא ישמרנו והמית איש או אשה השור יסקל וגם בעליו יומת' (שמות כא, כט), עד שתהא מיתה והעמדה בדין... וגמר דין שוין כאחד". בשלושת השלבים הללו: שעת המיתה של הניזוק בו השור נהיה מועד, העמדתו לדין, וגמר הדין, חייבים להיות ללא הפסק של בעלות. הראשונים חלוקים מהי הבעלות הנדרשת.
רש"י כותב: "שיהא לו בעל אחד" (ד"ה למעוטי, ועוד)- אותם בעלים לאורך כל השלבים. אם הבעלים מכרו את השור יהיו פטור, וכך יהיה גם אם מכר וחזר וקנה, או הפקיר וחזר וקנה פטור, כי היה שלב שלא היה בעלות כלל או שהיתה בעלות אחרת. אך אם הוריש יהיה חייב, כי זו אותה בעלות.
על שיטת רש"י, הקשה רבנו פרץ (שיטה מקובצת, בבא קמא מה ע"א), שאם כך, כל אדם ימכור את שורו שנגח ויפטר? הרב שאול ישראלי (שערי שאול, בבא קמא, שיעור ל) השיב, שמיתתו של שור שהרג הוא עונש אישי לבעלים, ואם בעל השור מכר, לא ניתן להעביר את העונש על הקונה. לעומת זאת, כששור הזיק, הבעלים התחייבו בתשלומים לא כעונש אלא כחוב ממוני, ולכן גם אם מכר את השור, יהיה חייב הקונה לשלם את הנזק.
הרמב"ם מציג עמדה אחרת: "שור המיוחד לבעלים שהזיק ואחר שהזיק הקדישו או הפקירו, הרי זה פטור, עד שיהיו לו בעלים בשעת היזקו ובשעת העמדה בדין" (הל' נזקי ממון ח, ד). אין צורך באותה בעלות, אך נדרש שיהיה לשור בעלים בשעת הנגיחה ובשעת העמדה לדין. אם באמצע מכר או הוריש, או הפקיר וחזר וזכה, יהיה חייב.
שיטה ממצעת היא שיטת הרשב"א (בסוגיה כאן). צריך שיהיו בעלים מתחילה ועד סוף. על כן, אם מכר או הוריש חייב. אבל אם הפקיר וזכה בו הוא או אחר, פטור כי באמצע לא היו לו בעלים (סיכום השיטות: הרב שמחה זיסל ברוידא, שם דרך- בבא קמא, סימן מג).
