הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכה כרבי יוסי מחברו"
פסחים ק ע"א
ולרב הונא מי ניחא? והאמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן, ואיתימא אמר רבי אבהו אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: הלכה כרבי יהודה בערב הפסח, והלכה כרבי יוסי בערב שבת. הלכה כרבי יהודה בערב הפסח - מכלל דפליג רבי יוסי בתרוייהו! - לא, הלכה - מכלל דפליגי בהפסקה. דתניא: מפסיקין לשבתות, דברי רבי יהודה. רבי יוסי אומר: אין מפסיקין. ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל [ורבי יהודה] ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו, וקדש עליהם היום. אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לרבי יוסי: ברבי, רצונך נפסיק, וניחוש לדברי יהודה חבירנו? אמר לו: בכל יום ויום אתה מחבב דבריי לפני רבי יהודה, ועכשיו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפני, +אסתר ז+ הגם לכבוש את המלכה עמי בבית? אמר לו: אם כן לא נפסיק, שמא יראו התלמידים, ויקבעו הלכה לדורות. אמרו: לא זזו משום עד שקבעו הלכה כרבי יוסי.
בסוגיה זו יש כמה עקרונות הלכתיים חשובים ונציינם:
1.
ולרב הונא מי ניחא? והאמר רבי ירמיה אמר רבי יוחנן, ואיתימא אמר רבי אבהו אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: הלכה כרבי יהודה בערב הפסח, והלכה כרבי יוסי בערב שבת. הלכה כרבי יהודה בערב הפסח - מכלל דפליג רבי יוסי בתרוייהו! -
לא, הלכה - מכלל דפליגי בהפסקה.
הגמרא מביאה פסק הלכה שפסק רבי ירמיה בשם רבי יוחנן או [ובלשון הגמרא "ואיתימא"] שנאמר על ידי רבי אבהו בשם רבי יוסי בן רבי חנינא. ומתוך דבריהם מקשה הגמרא על הסברו של רב הונא שהסביר שמשנתנו באה לחדש שלפי רבי יוסי בברייתא הרי שבערב פסח - במשנה - אין לאכול מסמוך למנחה.
2.
ולכאורה קצת קשה, הרי רב הונא יכול לחלוק על האמוראים הללו ומדוע יש כאן קושי. אמנם הגמרא לא מציינת ממש "מיתיבי" אלא רק בלשון "ולרב הונא מי ניחא".
3.
ונראה לומר שאת הביטוי "ולרב הונא מי ניחא" כתב "עורך הגמרא" כי ברצונו לפסוק כרב הונא ולנסות ליישב את דבריו גם לפי אמוראים אחרים ככל האפשר.
4.
והגמרא מביאה ברייתא שבה חלוקים רבי יהודה ורבי יוסי לגבי דין הפסקה במקרה שאדם התחיל לאכול בזמן היתר ונכנסה שבת:
דתניא: מפסיקין לשבתות, דברי רבי יהודה.
רבי יוסי אומר: אין מפסיקין.
עד כאן מובאת המחלוקת בין רבי יהודה ורבי יוסי,
5.
והגמרא ממשיכה עם "סיפור" לגבי הקביעה כמי יש להכריע:
ומעשה ברבן שמעון בן גמליאל [ורבי יהודה] ורבי יוסי שהיו מסובין בעכו, וקדש עליהם היום.
יש בעיה אם לגרוס "רבי יהודה" כי חשוב לדעת אם המעשה היה בנוכחותו של רבי יהודה.
6.
אמר לו רבן שמעון בן גמליאל לרבי יוסי: ברבי, רצונך נפסיק, וניחוש לדברי יהודה חבירנו?
מדובר ברשב"ג שהיה אביו של רבי יהודה הנשיא. והיה בן דורם של תלמידי רבי עקיבא וביניהם רבי יוסי ורבי יהודה. והוא פונה לרבי יוסי בכינוי "ברבי" [=גדול הדור].
רשב"ג הציע לרבי יוסי לפסוק כרבי יהודה לחומרא ["וניחוש לדברי רבי יהודה]. אם רבי יהודה נכח באותה פגישה יתכן לומר שרצה לכבדו בפניו - ולפסוק לחומרא כמותו. ואם רבי יהודה לא נכח בפגישה הרי שמשמע שרשב"ג נוטה להכריע בסוגיה זו כרבי יהודה.
לפי האפשרות השניה לעיל יותר מובן ההמשך:
7.
אמר לו: בכל יום ויום אתה מחבב דבריי לפני רבי יהודה, ועכשיו אתה מחבב דברי רבי יהודה בפני, +אסתר ז+ הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?
רבי יוסי טוען כלפי רשב"ג, הרי בדרך כלל הוא מעדיף את דברי רבי יוסי על פני דברי רבי יהודה ומדוע עכשיו לשנות זאת [גם אם רק לצורך "חומרא"]?
אם נסביר שהביטוי "מחבב" משמעו פסיקה [וכך משמע] יוצא שרשב"ג הוא זה שקבע את העיקרון הידוע ש"הלכה כרבי יוסי מחברו" וגם אם לא נכריע שרשב"ג הוא זה שקבע כלל זה אזי נוכל לקבוע לפחות שכלל זה נקבע בימיו [ואולי נקבע בארוע שמדובר בסוגייתנו]. ויש להוסיף, שאולי מדובר דווקא שהלכה כרבי יוסי נגד חברו הידוע - רבי יהודה!
8.
אמר לו: אם כן לא נפסיק, שמא יראו התלמידים, ויקבעו הלכה לדורות.
רשב"ג חשש שמא יראו התלמידים שעכשיו רשב"ג מקבל את תגובת רבי יוסי ויפסוק כמותו [ובודאי אם מדובר שרבי יהודה לא נכח בארוע ולכן יש להתחשב דווקא בשיטת רבי יוסי] והתלמידים יסיקו מכך, שבדרך כלל הלכה כרבי יהודה [או יותר נכון לומר, שלפחות כך הדבר בנושא סוגייתנו, כי בודאי גם התלמידים ידעו מה שאמר רבי יוסי לרשב"ג שבכל יום רשב"ג מחבב יותר את דברי רבי יוסי. והתלמידים ידעו גם שרשב"ג רצה לפסוק כרבי יהודה לחומרה].
וקשה, הרי לפי זה יוצא שרשב"ג פסק בסוף באמת כרבי יהודה, והרי התלמידים יאמרו שרשב"ג מעדיף את רבי יהודה? ואולי יש לומר שהתלמידים יאמרו שכך פסק רשב"ג לחומרא כרבי יהודה - בסוגייתנו.
9.
אמרו: לא זזו משום עד שקבעו הלכה כרבי יוסי.
נראה שכוונת הדברים היא, שמדובר בהכרעה של בית דינו של רשב"ג שהתלבטו בנושא זה שב"סיפור" בין רשב"ג ורבי יוסי והכריעו שהלכה כרבי יוסי. ונראה שמדובר לא רק בהכרעה נקודתית מקומית בנושא סוגייתנו, אלא בהכרעה הידועה ש"הלכה כרבי יוסי מחברו" - בכל נושא. [אלא שלא מוזכר כאן הנימוק הידוע "מפני שנימוקו עימו"].
10.
ונראה שהביטוי "אמרו" מחזק את ההסבר הנ"ל, לפי המקור הבא:
11.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל שכו:
כל באמת הלכה היא,...
וכוונתו לביטוי בש"ס "באמת אמרו" - ויתכן שכך גם משמעות הביטוי "אמרו" ללא הקידומת של "באמת".
12.
הגמרא דנה בהכרעת ההלכה לגבי המחלוקת האחרונה - אם להפסיק את האכילה כשנכנסת שבת - בין רבי יהודה רבי יוסי.
אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי, אלא: פורס מפה ומקדש.
איני? והא אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל: כשם שמפסיקין לקידוש
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ק עמוד ב
כך מפסיקין להבדלה. מאי מפסיקין? לאו לעקירת שולחן? - לא, למפה.
וקשה מאד מה יש לדון בכך, הרי כבר נפסק לעיל ש"לא זזו משם עד שקבעו הלכה כרבי יוסי"!
12.1
ויותר קשה: כיצד האמוראים קובעים הלכה שלא כאף שיטה במחלוקת התנאים בסוגיה לעיל!
13.
אלא יש לומר "יסוד" חשוב ומרכזי בש"ס, הכלל לעיל נקבע על ידי התנאים וכאן באו אמוראים וקובעים הלכה אחרת וזו זכותם וסמכותם! ונדגיש שכאן האמוראים התייחסו רק לדין הספציפי-נקודתי שדנו בה רבי יהודה ורבי יוסי, ויתכן שהתנאים לעיל קבעו כלל כללי שהלכה כרבי יוסי מחברו [ולפחות נגד רבי יהודה] הרי שאין ממש סתירה בין הפסיקה הכללית לפסיקה הנקודתית של האמוראים.
14.
ומדוע באמת שמואל לא הסתמך על רבי יהודה ורבי יוסי ופסק שלא כשניהם. יתכן שהסתמך על ברייתא אחרת בהמשך, או שטוען שחכמים חולקים על רבי יהודה ועל רבי מאיר [תוס' מביא את חכמים בירושלמי] - ראה "מתיבתא", הערה כד.
14.1
לפי זה יש לומר, שמדובר ב"חכמים" מאוחרים יותר לרשב"ג ולרבי יהודה ולרבי יוסי והם חולקים על שלושתם ופוסקים באופן שונה. לפי זה נוכל להסיק כלל [שלא ראיתי בפוסקים ואצל בעלי הכללים !!!] שאין הלכה כרי יוסי נגד חכמים שחיו בדורות שהיו אחריו! [גם אם נאמר שהלכה כרבי יוסי נגד חכמי דורו שהם רבים].
15.
והגמרא מביאה ברייתא לסיוע לשמואל:
רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא. אייתו תכא קמיה, פרס מפה וקידש. תניא נמי הכי: (ושוין) שאין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש, ואם הביא - פורס מפה ומקדש. תני חדא: שוין שאין מתחילין, ותניא אידך: שוין שמתחילין בשלמא הא דתניא שוין שאין מתחילין - משכחת לה בערב הפסח. אלא הא דתניא שוין שמתחילין - אימת? אי נימא בערב שבת - הא מיפלג פליגי! - לא קשיא; כאן - קודם תשעה, כאן - לאחר תשעה.
16
- הכרעת ההלכה:
לגבי המחלוקת הראשונה בסוגייתנו לגבי השאלה מתי יש להפסיק את האכילה בערבי פסחים:
רשב"ם מסכת פסחים דף ק עמוד א:
אמר לו רשב"ג א"כ לא נפסיק כו'. שמעינן מהכא דבערבי פסחים אסור לאכול מסוף ט' שעות ולמעלה כסתם מתני' אבל בערבי שבתות וי"ט מותר לאכול מן המנחה ולמעלה דהא סתם לן תנא דמתני' כרבי יוסי מדנקט ערבי פסחים מכלל דבשאר י"ט שרי
הוא מכריע כשיטת רבי יוסי. מפני שכך כנראה הסביר רב הונא את משנתנו, שבאה לחדש שלפי רבי יוסי אסור לאכול מ"סמוך למנחה". החידוש בדבריו, שאם הסבר המשנה - שהיא "סתם משנה" - לפי רב הונא הוא כרבי יוסי הרי שהמשנה מוגדרת כ"סתם משנה" שפוסקת כרבי יוסי, למרות ששיטת רבי יוסי לא מודגשת במשנה במפורש, אלא רק לפי פרשנותו של רב הונא.
17.
הוא מביא נימוק נוסף להכריע כרבי יוסי במשנתנו:
וקי"ל נמי (עירובין דף מו ב) הלכה כר' יוסי מחבירו דר' יוסי אפי' להתחיל ולאכול אחר ט' שרי בהדיא לקמן [ע"ב] בשמעתין דאמר .
יש כלל שאמוראים קבעו, שהלכה כרבי יוסי מחברו, ולכן הלכה כמותו בסוגייתנו נגד רבי יהודה - ובלי קשר כיצד נפרש את משנתנו - האם היא כרבי יוסי או כרבי יהודה [שנחלקו בזה רב הונא ורב פפא בתחילת הסוגיה]. לכאורה משמע מדבריו [מאד בעיקיפין], שגם אם משנתנו שהיא "סתם משנה" היא כרבי יהודה [לפי הסברו של רב פפא] בכל אופן נפסוק כרבי יוסי, כלומר, הלכה כרבי יוסי אפילו נגד "סתם משנה"!
17.1
וגם יוצא מכך שהכלל "הלכה כרבי יוסי מחברו" לא נקבע בסוגייתנו.
אלא הא דתניא ושוין שמתחילין אימת אי בע"ש הא פליג ר' יהודה
18.
המשך דברי הרשב"ם לגבי הדין השני בסוגיה:
ומיהו לענין הפסקה אין הלכה כר' יוסי בערבי פסחים אלא כר' יהודה שאם התחיל לאכול קודם ט' ונמשך אכילתו עד שחשיכה צריך לעקור את השולחן מיד כשיחשיך ולהחזירו לשם פסח ובשבתות ובי"ט לא יפסיק אלא פורס מפה ומקדש ואח"כ גומר סעודתו:
... ונראה בעיני דס"ל לשמואל דהלכה כרבי יוסי כדקתני בברייתא שקבעו הלכה כמותו אלא שבא להחמיר על עצמו קצת שלא יגמור סעודתו ויקדש אח"כ אלא יקדש תחלה ואח"כ יגמור סעודתו
דאלת"ה שמואל דאמ' כמאן דהא בריית' דקתני פורס מפה ומקדש לא קאי אהפסקת אכיל' כלל אלא בבא לקדש עתה ולאכול בשבת לכתחלה מיירי:
תחילה הוא פוסק כרבי יהודה בדין השני לגבי ערב פסח.
אחר כך הוא מוסיף שפסק דינו של שמואל באמת מתאים לשיטת רבי יוסי, ושמואל "רק" הוסיף חומרא למעשה.
19.
תוספות מסכת פסחים דף ק עמוד א:
ה"ג והאמר ר' ירמיה א"ר יוחנן ואיתימא רבי אבהו א"ר יוסי בר ר' חנינא - ולא גרס רבי יוחנן א"ר אבהו דרבי אבהו תלמידיה דר' יוחנן הוה.
תוס' מעיר הערה "טכנית", שלא יכול להיות שרב יאמר דבר בשם תלמידו וראה ב"ילקוט ביאורים" שהדבר יתכן!
20.
בהמשך דברי התוס' מודגש ההבדל בין הביטוי "כדתניא" - שמשמעו שלפי הדיון למעלה יש לדון בברייתא להלן - לביטוי "דתניא" שמשמעו הוכחה מברייתא לדיון שהובא לפניו.
מכלל דפליגי בהפסקה כדתניא - לא גרס דתניא דהא בברייתא לא פליגי בהפסקה דפסח אלא כדתניא גרס ומייתי כי היכי דפליגי בהפסקה דשבת הכי קים ליה דפליגי נמי בהפסקה דפסח ומורי רבינו יחיאל אמר דגרס דתניא ודייק
... אין מפסיקין - בהתחילו בהיתר איירי דבהתחילו באיסור מודה ר' יוסי דמפסיקין ולרבי יהודה נמי דמפסיקין היינו כשכבר קידש היום כדמוכח בעובדא דמייתי דקתני וקידש עליהן היום אבל הגיע שעת מנחה אין מפסיקין והלכה כרבי יוסי ובערבי שבתות וי"ט אפי' להתחיל שרי כר' יוסי דרבי יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי כדמוכח בעירובין דף מו:)
בדברים לעיל התוס' פוסק במחלוקת הראשונה כרבי יוסי מהנימוק השני שהובא ברשב"ם - על פי הכלל הנקודתי שהלכה כרבי יוסי נגד רבי יהודה [ולא מזכיר את הכלל הכללי יותר של "הלכה כרבי יוסי מחברו"]!
21.
גם הפסק להלן מתאים לדברי הרשב"ם:
ובערבי פסחים אסור להתחיל ואם התחיל אפי' בהיתר מפסיקין בברכת המזון דבהא פסקינן כר' יהודה
... אלא פורס מפה ומקדש - פי' רשב"ם דאית ליה לשמואל דהלכה כר' יוסי אלא שבא להחמיר על דבריו שלא לגמור סעודה קודם קידוש דאי לא תימא הכי שמואל דאמר כמאן דברייתא דקתני פורס מפה ומקדש לא מיירי בהפסקת אכילה אלא בבא להתחיל לאכול
ובחנם דחק
דשמואל סבר כחכמים דהכי איתא בירושלמי רב יהודה בשם שמואל זו דברי ר' יהודה ור' יוסי אבל חכמים אומרים פורס מפה ומקדש
הדברים הנ"ל כמו שהבאנו לעיל בסעיף 14.
22.
בהמשך הוא דן באפשרות שרבי יוחנן חולק על שמואל בסוגייתנו, והכלל הוא, שהלכה כרבי יוחנן נגד שמואל [גם כשהם דנים לא "אליבא דנפשייהו" [=בסברת עצמם], אלא גם כשהם חלוקים בביאור דעתם של חכמים אחרים [בברייתא].
וצריך לדקדק כמאן הלכה דאע"ג דאמר ר' יוחנן לעיל הלכה כר' יוסי ובמי שהוציאוהו (שם עירובין דף מז:) משמע דהלכה כר' יוחנן לגבי שמואל איכא חד לישנא דלא א"ר יוחנן
ורב נמי סבר לקמן (פסחים דף קה.) כשמואל וקאמר שבת קבעה נפשה
ואף על גב דבשל סופרים הלך אחר המיקל היינו דוקא בשוין כדאמר בפ"ק דמסכת ע"ג (ד' ז.).
הוא מעיר שרק לפי "אוקימתא" אחת רבי יוחנן קבע בסוגייתנו שהלכה כרבי יוסי [וממילא יוצא שאין סתירה]. וכן הוא מוסיף שבין כך "רב" פסק כשמואל [וקצת קשה כי אם רבי יוחנן פסק כרבי יוסי הרי שהלכה כמותו על פי הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד "רב"].
23.
ואלו דברי הרא"ש בסוגייתנו:
רא"ש מסכת פסחים פרק י סימן ב:
וכן פסקו רשב"ם ור"י דמותר להתחיל בסעודה בערב שבת עד שתחשך. וכן מוכחת סתם מתני' מדתני ערבי פסחים עד שתחשך מכלל דבערב שבת וי"ט שרי.
כאן הוא הסביר כדברי הרשב"ם לעיל בסעיף 16.
24.
המשך דברי הרא"ש:
אמר רב יהודה אמר שמואל אין הלכה לא כרבי יהודה דאמר אדם מפסיק סעודתו ועוקר את השלחן ומברך ברכת המזון ומקדש ואח"כ גומר סעודתו. ולא כרבי יוסי דאמר גומר סעודתו ואחר כך מקדש. אלא פורס מפה ומקדש ואחר כך שרי המוציא וגומר לסעודתיה ומברך ברכת המזון.
מדלא הביא רב אלפס דברי רבי יוחנן ורבי יוסי בר חנינא דאמרי הלכה כרבי יהודה בערב הפסח ואוקימנא לה להפסקה מכלל דאיהו לא מפליג בהפסקה בין פסח ובין שבתות וימים טובים ובכולהו פסיק כשמואל דפורס מפה ומקדש.
ואם תאמר כיון דחזינן דר' יוסי בר חנינא ור' יוחנן מפלגי בהפסקה בין פסח לשבת היכי שבקינהו רב אלפס ופסק כשמואל.
25.
הרא"ש מסביר, שהרי"ף פוסק בסוגיה הראשונה כרב פפא נגד רב הונא כי רב פפא נחשב "בתראי" לעומת רב הונא, והכלל הוא שהלכה כבתראי. [אנחנו הבאנו לעיל, שרב פפא קרוב להיות חלק מ"עורכי הגמרא"! ולכן הלכה כמותו נגד אמוראים קדומים יותר.]
ונראה לי דרב אלפס סבר כשינויא דרב פפא דהוא בתראה דמוקי מתני' כרבי יהודה ורבי יוסי פליג אף בערב הפסח ורבי יוחנן ורבי יוסי בר חנינא בהתחלה איירי ולא בהפסקה
וברייתא בתרייתא משבש לה מן קדם קמייתא אף על גב דרב פנחס בריה דרב אמי קבלה ומשום הכי קאמר הש"ס אלא מחוורתא כדרב הונא
מסתברא ליה לרב אלפס לשבש בתרייתא ולאוקמי לשינויא דרב פפא כדי שלא נצטרך לחלק בהפסקה בין שבת לפסח דיותר מסתבר להחמיר בהפסקה שהיא משום כבוד שבת מבפסח ושינויא דחיקא הוא דשני רב נחמן בר יצחק כדי להעמיד דברי רב הונא ולא אזלינן בתריה אלא אמרינן מחמת קושיא זו דפריך הש"ס לרב הונא מדרבי יוחנן ורבי יוסי בר חנינא הדר ביה הש"ס מהאי דקאמר אלא מחוורתא כדרב הונא ומוקמינא לשינויא דרב פפא ומשבישנא לברייתא בתרייתא ורב פנחס שקבלה לא הוי שמיע ליה הך קמייתא.
הוא מסביר בקטע הנ"ל, שבאמת הברייתא השניה כן משובשת [ראה מה שהבאנו במאמר הקודם של "ברייתא משובשת" בעמוד הקודם - פסחים דף ק עמוד א] והוא טוען שמה שהגמרא אמרה שאינה משובשת זה "דחוק"!
דבריו אלה אמורים להשפיע על מה שכתבנו שם על הנושא של ברייתא משובשת.
26.
המשך דבריו:
אומר אני שזו היא סברת רב אלפס וסברא נכונה היא ולא כמו שפסק רשב"ם לענין הפסקה הלכה כרבי יוחנן בערב הפסח וכשמואל בערבי שבתות וימים טובים. כך דנתי דעת רב אלפס.
אלא שנסתכלתי בראשית דבריו שכתב ומתניתין דערב הפסח דברי הכל היא דמודה רבי יוסי בערב הפסח שלא יתחיל וכו' נמצא דסבר כאוקימתא דרב הונא ולפי זה לא יכולתי לתרץ דע"כ לדבריו דרב הונא צ"ל דר' יוחנן ור' יוסי בר חנינא בהפסקה איירי ולמה לא הביא דבריהם לפסוק כמותם בהפסקה דערב הפסח.
הוא מוכיח מדברי הרי"ף עצמו שכן פוסק במשנתנו כרב הונא ולא מתיישב עם דבריו הקודמים של הרא"ש עצמו!
ומכל מקום מה שכתבתי דברים נכוחים הם ויש לסמוך עליהם דאף בערב הפסח סגי בפריסת מפה וכן פסק הר"ז הלוי והרמב"ן ז"ל...
ראה כל הנ"ל גם ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים"...
27.
ועדיין יש לדון בדברי ה"יד מלאכי" אודות הכלל של "הלכה כרבי יוסי מחברו" מדוע כמעט ולא התייחס לסוגייתנו!
אביא רק את ראשי פרקיו:
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רל:
הלכה כר' יוסי מחבירו ולא מחביריו, ...
אבל אי נחלקו עליו חכמים הלכה כחכמים וכו' עד
ואפילו ר' יוסי שהלכה כמותו מחבירו ורשב"ג הלכה כרשב"ג [מעניין, שהרי דבר זה מאד קשור לסוגייתנו במסכת פסחים דך ק] ע"כ
... וכן בהלכות סוכה דף ל"ב ריש ע"ב פסק כרבנן לגבי רבי יוסי מטעמא דיחיד ורבים הלכה כרבים
...וכן היא גירסת הרי"ף ז"ל בפרק מי שהוציאוהו ולשיטתיה אזיל בריש פרק ערבי פסחים שכתב להדיא דקי"ל הלכה כר"י מחבירו
וכן מצאתי שכתב הרא"ש בר"פ ערבי פסחים [סוגייתנו]
דבריו אלה ממש לפי דברי הרא"ש שהסביר את הרי"ף בסוגייתנו.
