הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

ברייתא משובשת; חבריו של רב אשי ותלמידיו

פסחים ק ע"א

רב פפא אמר: אפילו תימא רבי יהודה, התם בערבי שבתות וימים טובים - מן המנחה ולמעלה הוא דאסיר, סמוך למנחה - שרי. אבל בערב הפסח, אפילו סמוך למנחה - נמי אסור. ובערב שבת סמוך למנחה שרי? והתניא: לא יאכל אדם בערב שבת וימים טובים מתשע שעות ולמעלה, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה, דברי רבי יהודה, רבי יוסי אומר: אוכל והולך עד שתחשך! אמר מר זוטרא: מאן לימא לן דמתרצתא היא?
דילמא משבשתא היא? אמר ליה מרימר, ואיתימא רב יימר: אנא איקלעי לפירקיה דרב פנחס בריה דרב אמי, וקם תנא ותני קמיה, וקיבלה מיניה. - אי הכי קשיא! - אלא: מחוורתא כדרב הונא.

1.
על שאלת הגמרא בעמוד הקודם השיבו רב הונא וגם רב פפא. רב פפא טוען שמשנתנו מדגישה דווקא את ערב פסח שאסור לאכול כבר מ"סמוך למנחה" ואילו בערב שבת ובשאר ימים טובים - לפי רבי יהודה - אסור לאכול "רק" מזמן מנחה קטנה והלאה.

2.
על כך מקשה הגמרא מברייתא אחרת שבה משמע שרבי יהודה אוסר לאכול בערב שבת ובערבי ימים טובים "מתשע שעות ומעלה" - שמשמעו "סמוך למנחה" - חצי שעה לפני זמן מנחה קטנה, שהוא בשעה 9.5 שעות זמניות מעלות השחר. ויוצא, שלפי רבי יהודה בברייתא זו אין שום חידוש במשנתנו - בערב פסח - וחוזרת השאלה על רבי יהודה.

3.
עונה מר זוטרא, שיתכן שהברייתא השניה משובשת ושיטת רבי יהודה היא כפי הברייתא הראשונה.

4.
מגיב מרימר או רב יימר, שבדקו ושמעו ממי ששונה ברייתות שהברייתא השניה כן מוסמכת - בדברי רבי יהודה.

5.
מסכמת הגמרא: יוצא אפוא שחוזרים לתרוץ של רב הונא בעמוד הקודם שמשנתנו מחדשת לגבי ערב פסח לפי שיטת רבי יוסי בברייתא [בשתי הברייתות דעתו זהה]. כלומר, אבל לפי רבי יהודה אין באמת חידוש במשנתנו והיא "מיותרת" לגבי איסור אכילה מזמן "סמוך למנחה". והברייתא הראשונה מתפרשת לפי הברייתא השניה, ש"מן המנחה ולמעלה" - בדברי רבי יהודה - הכוונה ל"סמוך למנחה" כמו בברייתא השניה.

6.
יש בסוגייתנו כמה נקודות מאד עקרוניות ונציינם לפי פשט מהלך הסוגיה:

6.1
רצוי ליישב משנה לפי כל התנאים - אם אפשר. לכן רב פפא ניסה ליישב את משנתנו לפי רבי יהודה בברייתא. ואולי רב פפא לא חולק על רב הונא שהסביר את משנתנו כדעת רבי יוסי לכן לשונו של רב פפא לעיל היתה "אפילו תימא רבי יהודה" ולא אמר בנוסח "רבי יהודה היא".

6.2
לגבי סעיפים 2-3 לעיל, שהגמרא מעלה אפשרות שהברייתא השניה משובשת ודוחה זאת [ראה שם].
קצת קשה, הרי אפשר כך לתרץ תמיד סתירה בין שתי ברייתות, ולא זו אף זו, פעמים רבות בש"ס מקשים מברייתא על אמורא, והרי אותו אמורא יכול לטעון שהברייתא משובשת ולא יקשה עליו !!

7.
ולכן נראה להסביר:

מר זוטרא הוא זה שהעלה את האפשרות שהברייתא השניה משובשת.

תולדותיו של מר זוטרא (2)

2. מר זוטרא - אמורא בבלי בדור הששי. מלך בפומבדיתא אחר רב כהנא בשנים ד' קע"ג - קע"ה (413 - 315) ("אגרת רב שרירא גאון"). תלמיד של רב פפא (חולין דף מ"ג ע"א) ושל רב פפי (סוכה דף כ"ו ע"ב) ומסר הרבה משמו, וכן היו בידו שמועות משם רב הונא (עירובין דף מ"א ע"ב). חברם של רב אשי ואמימר (ברכות דף מ"ד ע"ב), ושלושתם ישבו אפיתחא דבי אזגור מלכא (כתובות דף ס"א ע"א). רב אשי היה לו כתלמיד - חבר (מנחות דף ל"ה ע"ב). היו לו שני בנים חכמים, נתן בר מר זוטרא (סנהדרין דף כ"ט ע"א) והונא בריה דמר זוטרא (ב"ב דף פ"ו ע"א).

כלומר מדובר במר זוטרא שחי בתקופת רב אשי [ואף היה רבו של רב אשי].

ומי שענה למר זוטרא היו או מרימר או רב יימר, ואחד מהם אמר שיש לו עדות שהברייתא לא משובשת.
"מרימר" "רב יימר" היו תלמידי רב אשי.

8.
לפי כל הנתונים הנ"ל נראה שהדיון בנושא של הברייתא המשובשת התנהל על ידי חכמים שנחשבים כ"עורכי הגמרא" והם אלה שקבעו בכלל איזו ברייתא לשבץ בתוך כל סוגיה.
ואולי יותר מכך, כל הדיון כולו בסוגייתנו - על תרוציהם של רב הונא ושל רב פפא - התנהל בתקופתם של עורכי הגמרא.

9.
ואולי אף יותר מכך: התרוץ הראשון היה של רב הונא והשני - של רב פפא. אמנם אין זה נדיר אבל בהחלט מיוחד ששני אמוראים אלה היו "רחוקים" מאד זה מזה. רב הונא היה בדור השני ורב פפא בדור החמישי, וחי רק דור אחד לפני החכמים מר זוטרא, מרימר ורב יימר. ולכן הגיוני שבדור של עורכי הגמרא דנו בסוגייתנו. עורכי הגמרא היו צריכים לקבוע [אין לנו אפשרות לדעת כיצד עשו זאת] לגבי כל ברייתא אם היא מוסמכת או משובשת, וסמכות זו לא ניתנה לכל אמורא יחיד.
[הערה: אמנם היינו מצפים שאישור או דחיה של ברייתות יהיה דווקא בסמכותם של אמוראים מהתקופה הראשונה!]