זה בא אצל זה
פסחים צח ע"ב
"שנים שנתערבו פסחיהן - זה מושך לו אחד, וזה מושך לו אחד. זה ממנה עמו אחד מן השוק [רש"י: ואומר: כל מקום שהוא פסח שלי - הרי אתה נמנה עליו], וזה ממנה עמו אחד מן השוק. זה בא אצל זה, וזה בא אצל זה. וכך הם אומרים: אם שלי הוא פסח זה - ידיך משוכות משלך, ונמנית על שלי. ואם שלך הוא פסח זה - ידי משוכות משלי, ונמניתי על שלך".
צריך ביאור – "הפוכי מטרתא למה לי?!" (מסכת כתובות דף קי ע"א), לשם מה מצריכה המשנה שימנה עמו אחד מן השוק בפסחו בכל מקום שהוא ואחר כך יצטרך לבא זה אצל זה. וכי לא פשוט יותר שכל אחד מהבאים מן השוק יתמנה בודאות על השה שבא אליו, כאשר הבעלים הראשונים שניהם ימנו כל אחד מהם. ואז יתמנו עמם גם הבעלים הראשונים על הספק, בלא שיצטרכו לעבור משה לשה?!
ואין לומר שהוצרכו למנות דוקא את הבא מן השוק שבא לפניו היות ואין ממנים אדם שלא בפניו. שהרי להדיא שנינו לעיל בדף פז ע"א: "האשה בזמן שהיא בבית בעלה... ושחט עליה אביה... תאכל במקום שהיא רוצה", הרי שיכול אביה למנותה שלא בפניה.
אלא שנצרכה המשנה דוקא לאופן זה כדי למנוע תקלה. שמא ימנה אדם מן השוק על השה שבבית זה, וירצה אחר כך להתמנות עמו ויחד עם כך להסתלק מהשה שאצל חבירו בבית אחר, והוא לא יודע שחבירו טרם מצא גם הוא אדם מן השוק להתמנות על השה, ונמצא אותו שה נותר ללא בעלים.
