הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
רב אשי ורבינא - כמי הלכה
פסחים צח ע"א
המפריש פסחו וכו'. תנו רבנן: המפריש את פסחו ומת, אם בנו ממונה עמו - יביאנו לשום פסח. אין בנו ממונה עמו - יביאנו לשום שלמים לששה עשר. לששה עשר - אין, לחמשה עשר - לא. קא סבר: נדרים ונדבות אין קריבין ביום טוב. דמית האב אימת? אילימא דמית קודם חצות - בנו ממונה עמו יביאנו לשום פסח? הא חלה אנינות עילויה מעיקרא! אלא: דמית אחר חצות. אין בנו ממונה עמו - יביאנו לשום שלמים? הא קבעתיה חצות! - אמר (רבא) +מסורת הש"ס: [רבה]+: לעולם דמית קודם חצות, ומאי יביאנו לשום פסח - לשום פסח שני.
אביי אמר: לצדדין קתני; מת אחר חצות, בנו ממונה עמו - יביאנו לשום פסח, מת קודם חצות, אין בנו ממונה עמו - יביאנו לשום שלמים.
רב שרביא אמר: לעולם דמית לאחר חצות, וכגון שהיה אביו גוסס בחצות.
רב אשי אמר: לעולם דמית לאחר חצות, ורבי שמעון היא, דאמר: אין בעלי חיים נדחין.
רבינא אמר: כגון שהפרישו אחר חצות, ומתו בעלים אחר חצות, וקא סבר: חצות קבע.
1.
יש בגמרא כמה שיטות אמוראים כיצד להסביר את האוקימתא בברייתא, מתי מת האבא, לפני חצות היום או אחרי חצות היום, ומה יעשה הבן עם קרבן הפסח של אביו.
2.
בפשטות, סדר האמוראים בסוגיה מתאים לפי "סדר הדורות". [בש"ס תמיד רב אשי מוזכר לפני רבינא]
3.
ולגבי פסק ההלכה:
רמב"ם הלכות קרבן פסח פרק ד הלכה ה:
הפריש פסחו ומת, לא יביאנו בנו אחריו לשם הפסח אלא לשם שלמים, ואם היה ממונה עם אביו עליו יביאנו לשם פסח, במה דברים אמורים כשמת אביו אחר חצות ארבעה עשר אבל קודם חצות הרי זה נדחה לפסח שני מפני שהוא אונן כמו שיתבאר ויביא פסחו זה בשני.
4.
כסף משנה הלכות קרבן פסח פרק ד הלכה ה:
[ה] הפריש פסחו ומת וכו'. משנה שם (דף צ"ח). ומ"ש ואם היה ממונה עם אביו עליו וכו' ברייתא שם. ומ"ש בד"א כשמת אביו אחר חצות י"ד וכו'. שם בגמרא וכאוקימתא דרב אשי:
ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם פוסק כהסברו - אוקימתא - של רב אשי בסוגיה.
5.
מרכבת המשנה (חעלמא) הלכות קרבן פסח פרק ד הלכה ה:
[ה] הפריש פסחו וכו'. כתב הכ"מ וכאוקימתא דרב אשי פי' דא"צ לאוקים כדרבינא כיון דקיי"ל כר' שמעון דאין בעלי חיים נדחין בין שחצות לבד קובע או שכל זמן שחיטה קובע ועיין מ"ש בפרקין ה"ו.
הוא מדגיש, שאין לפסוק כרבינא כי דברי רב אשי מתאימים לפסק ההלכה כרבי שמעון "אין בעלי חיין נדחים" וכך היא שיטתו של הרמב"ם.
5.1
נראה לכאורה שמתוך דבריו ניתן להסיק שאם אין סיבה מיוחדת הרי ההלכה צריכה להיות כרבינא נגד רב אשי.
6.
ובאמת יש בזה מחלוקת ראשונים:
הליכות עולם שער חמישי פרק ב ["הלכה"]:
... רב אשי ורבינא הלכה כרב אשי:
6.1
אמנם ראה את הסיכום הבא:
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור שט:
רב אשי ורבינא, נחלקו ראשונים: יש סוברים הלכה כרב אשי , לפי שהוא גדול מרבינא, שהיה תלמיד חבר לרב אשי
[כריתות ימות עולם שער ג סי' כא; רא"ש קדושין פ"א סי' טז בשם ר"י; מרדכי כתובות פי"ב סי' רסג; סמ"ג עשין מח בשם ר"י ב"ר שמואל; הליכות עולם שער ה פ"ב, ועי"ש ביבין שמועה כלל רמו
רא"ש ומרדכי וסמ"ג שם, ע"פ ערובין סג א.]
ויש סוברים הלכה כרבינא, שהוא בתרא.
[בה"ג עריות (ד' ווארשא נב ג) ורא"ש קדושין שם בשם סדר תנאים ואמוראים כ"י ר' יוסף טוב עלם (ובסדר תו"א לפנינו סי' לח הלכה כרב אשי, ועי' הערות חיד"א שם) וכן בסמ"ג שם בשמו.]
ויש שנסתפקו בדבר.
[מרדכי כתובות שם בשם תוס', וכן הרא"ש שם סיים שכיון שנחלקו רבוותא בדבר הולכים לחומרא. ועי' שו"ת חו"י סי' צד.]
כלומר, מה"כסף משנה" משמע שכעיקרון הלכה כרב אשי נגד רבינא ומה"מרכבת המשנה" משמע [כך נראה] שהלכה כעיקרון כרבינא נגד רב אשי.
6.2
שורש המחלוקת הוא - כך נראה מהפרשנים - בכך, האם הלכה כרב אשי כי רבינא היה תלמיד-חבר שלו, או שהלכה כרבינא כי נחשב כ"בתראי" לעומת רב אשי, והכלל הוא שהלכה כבתראי [כאחרון].
זו שאלה כללית שנוגעת בכל מקרה של מחלוקת בין רב ותלמידו.
