חוק חינוך חובה / חנן חריף
בבא בתרא כא ע"א
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
הסיפור המפורסם על יהושע בן גמלא, שניתן לכנותו "מייסד החינוך היהודי הציבורי", נראה כאילו הותאם במיוחד לפתיחת שנת הלימודים. המעבר מחינוך שניתן רק למי שאביו לימדו תורה, וממקומות לימוד בודדים ומרוחקים זה מזה (בתחילה רק בירושלים, ולאחר מכן- "בכל פלך"), למצב בו ישנם בתי ספר "בכל עיר ועיר", הפך בעולם היהודי הבתר-תלמודי לנורמה מקיפה ומקובלת. גם גיל תחילת הלימוד- "כבן שש כבן שבע", קביעת מספר תלמידים מקסימאלי בכיתה (25!), ואף עניינים נעימים פחות, כהגבלת חומרת הלקאת הילדים (הגבלה שככול הידוע לא תמיד נאכפה...) נמצאים כבר בסיפור הנדון או בהערות ובהרחבות שהוסיפו לו האמוראים.
ואולי ראוי שתבלוט לעינינו גם הערבות ההדדית, שאיננה מבדילה בין ילד לילד לפי מקום מגורים או לפי הוריו וסוג הבית שממנו הוא מגיע, אלא קובעת שלכל ילד הזכות ללמוד, ועל החברה מוטלת החובה לדאוג לכך, ללא הבדלים וללא צורך בהתאמה לקריטריונים ממיינים, שהיא שגרמה בסופו של דבר ש"לא תשתכח תורה מישראל"!