הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה

"סוגיה כוותיה"

פסחים פט ע"א

אלא: משום מתנות: דאילו פסח מתנה אחת, ואילו שלמים שתים שהן ארבע. - מאי נפקא מינה? והא תנן: כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתן אחת - כפר! - אלא: משום דאילו פסח בשפיכה ואילו שלמים בזריקה. - מאי נפקא מינה? והא תניא: כל הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה - יצא! - אימר דקא אמרינן דאי עבד, לכתחלה נמי?

1.
לכתחילה יש לתת את דם קרבן הפסח בשפיכה ואילו את דם קרבן השלמים יש לתת בזריקה. [הגמרא דנה על האפשרות להתנות על הקרבן, אם ראוי הוא לקרבן פסח יהיה קרבן פסח, ואם לא - יהיה קרבן שלמים]. והגמרא מביאה ברייתא שבדיעבד גם אם שפך את דם הקרבן שהיה צריך להיזרק [קרבן שלמים] - יצא ידי חובה.

2.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קיט, שדין זה שנוי במחלוקת תנאים [במסכת זבחים דף לז עמוד א], רבי ישמעאל סובר שיצא [כדין הברייתא בסוגייתנו] ורבי עקיבא סובר שלא יצא, ומקשים, שהרי הלכה צריכה להיות כרבי עקיבא [כי הכלל הוא, שהלכה כרבי עקיבא מחברו], ומסוגייתנו משמע שהלכה כרבי ישמעאל. ולכן מסביר ה"לחם משנה", שבאמת הסבר המחלוקת שם בזבחים שונה, ולעניין שנדון בסוגייתנו גם רבי עקיבא סובר שיצא - כבסוגייתנו.

אולם ראוי להעיר: מכל הדיון הנ"ל משמע שכשיש סתירה ["התנגשות"] בין שני כללים,
כלל 1: הלכה כרבי עקיבא מחברו
כלל 2. הלכה כמי ש"סוגיה כוותיה" [כלומר כאותה דעה שמובאת בסוגיה כמוסכמת וללא מחלוקת] הלכה תהיה ככלל הכללי ולא ככלל הפרטי [שמכריע בין שני חכמים מסויימים]